נדחפים להיות אויבים: על המדיניות החדשה של השר ארדן המעודדת אזרחים לשאת נשק

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים ולעניינים אסטרטגיים, הוא האמון על המלחמה ב-BDS ועל מדיניות המעצרים של אנשי שמאל, מניעת כניסתם לישראל וחקירתם הקנטרנית במעברי הגבול. הוא האחראי לאגירתם של מאגרי מידע חשאיים על כולנו. הוא גם שותף למסע ההשמצה נגד ג'רמי קורבין המתנהל בשצף-קצף בבריטניה.

2018-08-28_205152

משמש דוגמא אישית. גלעד ארדן (צילום: המשרד לביטחון פנים)

ייתכן שמשרדו מעורב אף בהפצת תעמולת המונים ברשת ובתמיכה בגופי ימין כגון "אם תרצו". היה זה ארדן שטען, בניגוד לכל ההוכחות, שיעקוב אבו-אלקיעאן מאום אל-חיראן שנורה בידי המשטרה ודימם למוות, היה "מחבל".

והנה, טרם יבש הדיו מדפי חוק הלאום, מתעתד השר ארדן להקל על כחצי מיליון יהודים-ישראלים בתהליכי קבלת רישיון לשאת נשק. רק אושר חוק הלאום, וכבר נעשה האקדח תעודת זהות. צעיר יהודי יישא אקדח, והערבי יהיה בלתי-חמוש. מה מסמל את האדנות ואת אי-השוויון יותר מהאקדח?

ובכן, במקום שאמצעי האלימות יהיו רק בידי סוכני מדינה, הכפופים לפקודות מסודרות והנמצאים תחת פיקוד צמוד, מתנערת המדינה מסמכותה הבלעדית לשימוש חוקי באלימות ומאצילה אותה לכל מאן דבעי, ללא הוראות ספציפיות ובלא השגחה צמודה, ובלבד שיהיה יהודי בעל רקע צבאי הולם.

כבר עתה נמנעים הצבא והמשטרה מלהעניש ומלעקור מהשורש את עשרות מעשי ההרג הנפשעים שמבצעים חיילים ושוטרים. תארו לעצמכם מה יקרה כשימסרו את ההחלטה להרוג לשיקול הדעת האישי של רבבות אזרחים, שחלקם ימשיך במסורת הכיבוש בתחומי ישראל וחלקם סתם אלימים.

זה מתכון ידוע מראש לשפיכות דמים מתמדת ברחובות נגד ערבים, וגם לריבוי המקרים של רצח נשים – יהודיות ולא-יהודיות.  אין ספק שמצב זה יזין ויחריף את מעגל  האלימות, ויתסיס את שתי האוכלוסיות הלאומיות במדינה.

הפרטת הביטחון והעברתו מידי המדינה תואמות גם את הדפוס הניאו-ליברלי. ההחלטה אמנם אינה מוסרת פונקציות מדינתיות לחברות פרטיות לשם רווח, אבל בהחלט יש קיצוץ בהוצאות: לנושאי הנשק החדשים אין צורך לשלם. המדינה מתנערת מאחריותה  ואילו אזרחים נדרשים לשאת נשק ולדאוג בעצמם לביטחונם האישי ולביטחון משפחותיהם.

נוסף לכך, יש במעשה הסרה צינית של אחריות: קשה יותר יהיה להטיל את האחריות לפשעי האזרחים על המדינה. זה נוח מאוד מבחינת החוק הבינלאומי, ויפחית את החשש של הדרג המדיני מפני בית הדין לפשעי מלחמה בהאג.

נוכח דעת קהל המוזנת בלאומנות, המדינה, שיצרה מצב עניינים זה, תתמוך קטגורית ביורים. אלה יהיו "הילדים של כולנו" (ר' פרשת אזריה), והערבים – "מחבלים". את חימוש האוכלוסייה היהודית צריך לראות כחלק מפופוליזם: העברת הכוח, לכאורה, מהאליטות ל"עם". תוספת האקדוחנים הנוכחית אפילו איננה בשיאה של שפיכות דמים, אלא לקראת בחירות שבהן השיסוי וההסתה נגד הערבים והשמאל יגיעו לשיאם. תכליתה – להשליט פחד ("שתיקת הכבשים") ואווירה עוינת כלפי האזרחים הערבים ואנשי השמאל.

באווירה ציבורית זו אירעו בסוף השבוע שני מקרים חמורים של אלימות (ר' מאמר השער): פציעתם של שלושה גברים ערבים משפרעם בחוף הים בקריית חיים בידי בריונים שתקפום על רקע גזעני, ותקיפת שישה חברי תעאיוש בדרום הר חברון בידי מתנחלי מצפה יאיר.

הימין המתנחלי והכהניסטי דגל תמיד בדחיקתם החוצה של הפלסטינים. אנשיו קוראים לבידול ולהפרדה, ופועלים לשיבוש החיים המשותפים. הם עושים זאת באמצעות הסתה, התגרות, פשעי שנאה, מעשי רצח וקריאות נקם.

מאיר כהנא, ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר, בנצי גופשטיין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר, רבני "תורת המלך" (דב ליאור, יצחק שפירא, יוסף אליצור ויצחק גינזבורג), ואנשי "אם תרצו" רונן שובל ומתן פלג – כל אלה נטלו חלק (ועודם נוטלים) בהתרת הדם ובהסתה לרצח ולאלימות. אלא שעכשיו מגיעים קולות מסוכנים ואלימים אלה מתוך הממשלה.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב