שבועיים אחרי טקס ביקורו של דונלד טראמפ בסעודיה, ב-5 ביוני, הכריזה ערב הסעודית מצור על שכנתה הקטנה קטאר. מעודדת מביקורו של טראמפ, אספה סעודיה שמונה מדינות נוספות שישתתפו איתה במצור. הפעולה כוללת: חרם על משלוחי מזון, על תחבורה יבשתית, ימית ואווירית, ניתוק היחסים הדיפלומטיים, הקפאת חשבונות של בנקים קטאריים, וגירוש האזרחים הקטאריים מ-9 מדינות באזור. פעולות כאלה הן הרסניות: שדה התעופה בדוחה הוא נקודת מעבר עיקרית ל-37 מליון בני אדם בשנה. קטאר מיבאת מסעודיה כמעט את כל מזונה ואת מצרכי היסוד. כ-800-600 משאיות מגיעות מדי יום ביומו מסעודיה לקטאר. המצור הוא פעולה לוחמתית.

מקור הטרור: מלחמות ארה"ב

כמעט שום עיתונאי, מימין או משמאל, אינו מאמין לתירוץ הרשמי של סעודיה לחרם: סעודיה מוציאה לפועל את תביעת טראמפ להפסיק את מימון הטרוריסטים באזור. מיד כשנודע על החרם צייץ טראמפ ולקח עליו בעלות. טראמפ חוזה ברית צבאית ערבית גדולה, כמוNATO , שתלחם, כביכול, בדאע"ש ובאיראן. אין ספק שמלחמות ארה"ב הן מעשה הטרור הגדול ביותר באזור. מיליוני אנשים נושלו והפכו פליטים. ארצות שלמות חרבו ונשמו בגלל הפצצות ארה"ב. מיליציות כיתתיות וצבאות שכירי חרב – יחד עם עשרות אלפי חיילי ארה"ב – הם שיצרו את החורבן והתוהו. סעודיה סייעה למלחמות ארה"ב במימון, כחימוש וכאימון קבוצות פאנטיות דתיות. מאז מלחמת אפגניסטן – המלחמות האימפריאליסטיות האמריקאיות הן מעשה הטרור הגדול ביותר באזור.

את קטאר מאשימים שהיא מממנת קבוצות ושולחת חיילים לעזור בהרס לוב, ומממנת כוחות במלחמה נגד השלטון בסוריה. בזמן ההחלטה הסעודית על המצור, עזרה קטאר למלחמת של סעודיה נגד התנועה העממית בתימן, המדינה הענייה ביותר באזור המפרץ. גם סעודיה וגם קטאר הן מונרכיות אבסולוטיות דכאניות. כמעט כל העושר העצום בשתיהן, המבוסס על נפט וגז, נמצא בבעלות חמולה או משפחה מורחבת אחת: בית סעוד בסעודיה ומשפחת אל–ת'אני בקטאר. איגודים ומפלגות פוליטיות אסורים בשתי המדינות. כ-90% מ-2.5 מיליון התושבים בקטאר ולמעלה משליש מאוכלוסיית סעודיה (כ-31 מיליון) הם עובדים מהגרים מנועי אזרחות וחסרי זכויות לחינוך, לבריאות ולשירותים חברתיים. מצב כזה מתקיים בכל המדינות הסוניות השושלתיות עתירות הנפט במפרץ הפרסי, החברות במועצת התיאום המפרצית (GCC). האם הקונפליקט הוא מחלוקת בין גנבים וכוחות ראקציוניים? או שנודעת לו חשיבות רחבה יותר?

טראמפ, רעייתו מלאניה, מלך סעודיה סלמאן ונשיא מצרים א–סיסי בסעודיה בחודש שעבר (צילום: הבית הלבן)

לנתק קשרים עם איראן. בפקודה.

מלבד הודעה על המצור, פרסמה סעודיה גם רשימת 10 תביעות שקטאר חייבת למלא מיד. אלה כללו ניתוק כל הקשרים עם איראן; גירוש תושבים החברים ב'חמאס' וב'אחים המוסלמים'; סגירת ערוץ החדשות אל–ג'זירה וסיום ה'התערבות' בענייני החוץ של ארצות אחרות. אלה מסתכמים בניסיון לעצור את השפעתה הפוליטית והכלכלית של איראן באזור. זה מה שממריץ את ארה"ב וסעודיה להתקיף את קטאר. המהפכה האיראנית של 1979 שברה את השליטה של הבנקים וחברות הנפט האמריקאיות. עצם קיומה של איראן, למרות עשורים של סנקציות, הוא איום על המונרכיות המפרציות המושחתות שבהן כל הכוח והפריבילגיות עוברות בירושה.

כאשר מחבלים מתאבדים התקיפו ב-7.6 את הפרלמנט האיראני ואת המוזוליאום של חומיני בטהרן ו-13 נהרגו, האשימו 'משמרות המהפכה״ האיראניים את סעודיה. מתקפת הטרור הייתה קשורה, איכשהו, גם בביקור טראמפ בסעודיה. האיומים נגד איראן נראים אפוא כגורם ראשוני מאחורי התקפת ארה"ב וסעודיה על קטאר, אך ישנן גם סיבות פיננסיות נוספות.

גז, נפט ותחרות מטבע

קטאר הפכה, ב-25 השנים האחרונות, ליצואנית הגדולה בעולם של גז טבעי נוזלי (גט"נ). לקטאר קשרים דיפלומטיים הדוקים עם איראן – לא משום שהמונרכיה הקטארית מתקדמת, אלא משום שהיא חולקת עם איראן את שדה הגז הגדול בעולם שהפך את משפחת אל–ת'אני עשירה כקורח. השדה ״NORTH DOME / SOUTH FARS" משתרע במפרץ, במרחב המים שבין קטאר לאיראן. שתי המדינות חולקות, לכן, זכויות חיפוש וייצור. על כן אין באפשרותה של קטאר לנתק את כל הקשרים שלה עם איראן. את זאת הסעודים מבינים היטב. באמצעות עושרה ניסתה קטאר לנהל מדיניות חוץ עצמאית יותר והיא משמשת מתווך ומגשר באזור. היא גם 'מארחת' פלסטינים מ'חמאס' ומצרים מ'האחים המוסלמים'. קטאר היא גם המדינה הראשונה באזור שפתחה מסלקה המאפשרת מסחר בגז ובנפט במטבע סיני (יואן).

מרכז פיננסי כזה חותר תחת המונופול של הדולר כמטבע יחיד לעסקות בינ"ל ומציב את דוחה לפני מרכזים פיננסים אחרים במפרץ. הסעודים, שלא מייצאים גז, מתייסרים בגלל המחירים הנמוכים הכרוניים של הנפט. הם גם מבזבזים מיליארדים רבים במלחמה שהם מפסידים בה בתימן ואשר מחלחלת לתוך סעודיה עצמה. היצואנית השנייה בגדלה של גז (גט"נ) היא ארה"ב. המרוויחים המידיים של סגירת הייצוא מקטאר הן, לכן, סעודיה וארה"ב והמוסדות הפיננסיים שלהן. טראמפ, חברות הענק והמונרכים האבסולוטיים במפרציות הם תוצר הקפיטליזם בצורתו הכי אכזרית. הם עסוקות תדיר בחיפוש אחרי השתלטויות עוינות ומיזוגים. עודף ייצור ואבדן רווחים הם חלומות הבלהה שלהם ומבחינתם מלחמה היא תמיד אפשרות.

שבר לאורך כל האזור ושבר בנאט"ו

המזימה הטראמפ–סעודית – לכפות על קטאר כניעה לדרישותיהם, או לעמוד בפני הפיכה פנימית, אולי לא תצלח, אבל היא מסמנת בריתות באזור שהוא, מלכתחילה, בלתי יציב ורעוע, ושבו לא הצליחה שום מלחמה אמריקאית, והשלטון האמריקאי מתפוגג. עד כה הפעולה הסעודית רק פילגה את מדינות התיאום במפרץ (GCC). ההתנגדות הגרמנית והטורקית למהלך הסעודי גם גרמה לסדק בנאט"ו.

מהמפרציות כללה סעודיה לצדה את בחריין ואיחוד האמירויות. מדינות אחרות התלויות בסעודיה חתמו בצייתנות על המצור: מצרים, מאוריציוס, מאוריטניה והמלדיבים, גם הממשלה בחלק מתימן הנתמכת בידי סעודיה והממשל בחלק המזרחי של לוב הצטרפו. כווית ועומאן לעומת זאת סרבו להשתתף (וכן גם טורקיה שתומכת בקטאר, ופקיסטאן שסירבה לנקוט עמדה). בקרב נאט"ו, שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, יצא חוצץ נגד היזמה הטראמפ–סעודית 'שכולה שגוייה ושאינה מדיניות גרמניה". גבריאל הזהיר שהיא 'עלולה לגרום למלחמה'.

הפרלמנט הטורקי אישר תכנית להציב כוחות טורקיים בקטאר ולספק לה מיד מזון ומים. ירדן שלחה מיד מטוסים וספינות עמוסות במזון. איראן, עיראק, ירדן וטורקיה פתחו את המרחב האווירי שלהן לטיסות קטאריות שנאסר עליהן לעבור בשמי סעודיה ומצרים. ארה"ב מנצלת את מיקומה הצבאי בקטאר בניסיונה לכפות את רצונה – באל–עודיד שבקטאר נמצא הבסיס האווירי הגדול ביותר של ארה"ב במזרח התיכון שבו מוצבים כ-11,000 חיילים אמריקאיים, והמשמש כבסיס הפיקוד והשליטה האווירית האמריקאית על עיראק, סוריה, אפגניסטאן ו-17 מדינות אחרות. הסתירות במדיניות האמריקנית גלויות: בעוד שטראמפ מעודד את הסעודים, מזכיר המדינה רקס טילרסון, מי שהיה נשיא חברת הנפט מובייל המכיר יותר טוב מטראמפ את האזור והסכנות שבעימות, מטיף להורדת רף המתח ולמשא–ומתן.

שרה פלאונדרס

הטקסט פורסם לראשונה ב״Workers World״ ב-13 ביוני, תרגם: אבישי ארליך