סיפור פשיטת הרגל של תדיראן-אמפא, אותו לא תקראו בעיתונות היומית.
המראות הניבטים בנו בשבועות האחרונים ממפעל תדיראן-אמפא שבחולון הם חלק מהמראות שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות: עובדים זועמים החוששים מפיטורים, צמיגים בוערים, כעס ואלימות.
מפעל תדיראן-אמפא הוא אחד מקורבנותיו הרבים של המשבר הכלכלי הנוכחי, שתחילתו במהלכים של ספקולנטים בוול-סטריט והמשכו – בסגירת מפעלים במזרח התיכון. סיפורו של תדיראן-אמפא מרכז בתוכו את סיפורה של הכלכלה הפוליטית הישראלית, ואת המהלכים של ההון הגלובלי בישראל בעשורים האחרונים.
תדיראן הוקם במסגרת קונצרן כור ההסתדרותי בשנות ה-60. הוא היה מרכיב בתשלובת התעשייתית-צבאית החדשה, שהוקמה בשנים אלה בחסות הממשלה. תדיראן איגדה תעשיות רבות בתחום האלקטרוניקה, ממוצרי חשמל ביתיים ועד מערכות נשק. לכן השליטה בחברה נחשבה אז "אינטרס אסטרטגי" של ממשלת ישראל, ולכן הוחזקה ברובה בידי משרד הביטחון. בנוסף, כחברה המוחזקת באופן חלקי בידי ההסתדרות הכללית, סיפקה תדיראן תעסוקה בטוחה לעשרות אלפי עובדיה, במגזר התעשייתיות הצבאיות. מגזר זה שגשג לאחר מלחמת 1967, והמוניטין המשובח שלו זיכה גם את תעשיית החימוש כחול-לבן.
בשנות ה-80 החל המשק הישראלי לשנות כיוון: בהנחיית משרד החוץ של ארה"ב, ניגשו קברניטי המשק הישראלי לבצע "ליברליזציה" מיידית של הכלכלה.
קונצרן כור ההסתדרותי, שרשם בתקופה זו הפסדים בשל העדרה של מלחמה גדולה באופק, הועבר לניהולו של איש העסקים בני גאון. גאון ביצע בקונצרן רפורמה מקיפה, שכללה פיטורים של 40% מעובדיו, תוך התעמרות ברוטאלית במפוטרים. צעד זה אכן העביר את הקונצרן לניהול רווחי, מה שהכשיר את החברה בעיני שוק ההון: כמה שנים לאחר מכן הופרטה כור ועברה לידיה של קרן אמריקאית, וכך הוצאה סופית מידיה של ההסתדרות.
במהלכים נוספים של הפרטות והינדוסים תאגידיים, מצב עובדי התעשייה הביטחונית הלך והורע. חברת תע"ש למשל, פיטרה כ-70% מעובדיה בשנים שמאז תוכניות הליברליזציה, זאת למרות רווחים הולכים וגדלים וחוזי אספקה שמנים. הסיבה לפיטורים ברורה: תע"ש עומדת בדרך להפרטה, ועל כן עליה להציג מהלכי "התייעלות" משמעותיים, גם במחיר מחיקת חלק ניכר מכוח העבודה והתוצר הממשי שלה.
תדיראן מצדה פורקה לכמה חברות. חטיבת מוצרי הצריכה הביתיים שלה צלעה ובקושי שרדה את פתיחת השוק לתחרות מול מוצרי חשמל זולים ממזרח אסיה. הסבסוד הממשלתי התמקד יותר במוצרים בעלי ערך מוסף גבוה ובתאגידים זרים כגון אינטל, מה שהותיר את תדיראן למעשה מחוץ למשחק. ב-2001 מוזגה תדיראן עם אמפא תחת שרביטו של איש העסקים זאב בירנבוים. המהלך יצר את אחת החברות הגדולות בתחום מוצרי החשמל בישראל, אך הדבר לא הפריע לבירנבוים להתחיל בפיטורי עובדים ובהעברת הנותרים להסכמי עבודה אישיים, ללא יכולת מיקוח כלשהי. הרכישה על ידי קריסטל, שהייתה אמורה להציל את החברה, לא יצאה לפועל לבסוף בעקבות המשבר הכלכלי. בעת כתיבת שורות אלה, מציעה חברה אחרת לרכוש את תדיראן-אמפא, וזאת בתנאי שמחצית מ-400 העובדים יפוטרו. בירנבוים עצמו יאלץ להסתפק רק בעליה צנועה בשכרו, שעמד ב-2007 על 1.9 מליון שקל.
הקריסה של תדיראן-אמפא מתרחשת בזמן שהחטיבה הצבאית של תדיראן, תדיראן קשר, רשמה רווחים נאים במשך העשור האחרון. תדיראן קשר נרכשה ב-2005 בידי ענק התעשייה הצבאית אלביט. במהלך הרכישה, פוזר הלכה למעשה ועד העובדים של תדיראן, והעובדים עצמם נסחטו במיליונים כקנס על ניסיון ההשבתה שלהם. אלביט כיום נמנית עם החברות העוסקות בציוד צבאי בעלות הצמיחה הגבוהה ביותר בעולם. הצמיחה שלה הואצה מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ובעקבות פרויקט "המלחמה בטרור" של הממשל של ארצות-הברית.
המצב הנוכחי, מסכם תהליך של עשרות שנים, שבו הפכו חברות הנשק והציוד הצבאי, המכונות "מנוע הצמיחה" של המשק הישראלי, מחברות ממשלתיות לחברות פרטיות. נוסף להרס שמוצרי חברות אלה זורעים בעולם, החברות עצמן מטילות את אימתן על עובדיהן.
