מתוך 46 כפרים ערבים-בדואים בנגב, ב-42 כלל אין שירות של תחבורה ציבורית. המשמעות היא פגיעה בזכותם של עשרות אלפי תושבי הנגב הערבים לשירותי חינוך, רווחה, בריאות וכמובן להזדמנויות תעסוקה, וזו הסיבה המרכזית לכך שרמת ההשתתפות של נשים ערביות-בדואיות בשוק התעסוקה היא הנמוכה בארץ. כך עולה מנייר עמדה שחיברה עמותת סיכוי, והוצג ביום שלישי האחרון בדיון שנערך בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי במסגרת יום התחבורה הציבורית שיזם ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת).
ילדים ערבים-בדואים בדרכם לבית הספר בנגב: ללא הסעות וללא תחבורה ציבורית (צילום: עדאלה)
עוד עולה מהמסמך כי הרוב המוחלט של נשים בנגב אינן מחזיקות ברישיון נהיגה. הפתרון היחיד עבורן הוא הליכה ממושכת עד לכביש הראשי. חברת נתיבי ישראל מתנגדת להקמה של תחנות אוטובוס בכבישים ראשיים ולתחזוקתן, אלא רק בצמידות לצומת מוסדר. זאת למרות שהנחיות תכנון תחנות האוטובוס הפנימיות של חברת נתיבי ישראל, מאפשרות הקמת תחנות גם בקטעי דרך שמחוץ לצמתים.
בישיבה עלו עדויות של נשים שסיפרו כי בעוד אישה ברהט מתעצבנת על כך שהאוטובוס מאחר ב-10 דקות, נשים בכפרים בדואים נאלצות ללכת ממושכות בדרכי עפר עד לכביש הראשי ולהמתין לטרמפ שייקח אותן למוסדות בריאות, השכלה, קניות ותעסוקה. סברין אבו כף, מפורום דו-קיום בנגב, אמרה: "אנו מקדמים פרויקט של הצלת החיים בנגב. אחת מן הבעיות שעולות בתחום קידום האישה בכפרים האלו מתחיל בניידות ונגישות. יש מצב קשה שמצריך שינוי, למרות שאני גרה בכפר מוכר, אני סובלת מחוסר בתחבורה ציבורית".
יושבת-ראש הוועדה, ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) אמרה כי נוכחה לראות שמשרד התחבורה מחפש דרכים לפתרונות ובירכה על כך. "ארצה לקבל את מלוא התוכניות שלכם להתגברות על המכשולים העיקריים ואת המלצות המהנדס המקצועי להקמת תחנות אוטובוס בכבישים ראשיים. אני ממליצה למשרדי הממשלה לקיים דיונים פנימיים ולפתח תוכנית משותפת ובכך לייעל את השימוש בתקציב", הדגישה ח"כ תומא-סלימאן.
