משרד המשפטים מסרב לחשוף את זהות משרדי עורכי הדין הבין–לאומיים הפועלים נגד אנשי תנועת החרם על ישראל הפועלים באירופה. מחר (שני) צפוי להתקיים דיון בבית המשפט העליון, בפני השופטים יצחק עמית, יעל וילנר ועופר גרוסקופף, בערעור על ההחלטה.
עתירת חופש מידע הוגשה על ידי עו"ד איתי מק בדרישה לחשוף את הפרטים על זהות משרדי עורכי הדין הבין–לאומיים ומהות השירות שהם נותנים למשרד המשפטים הישראלי. עתירה הוגשה במקורה בחודש נובמבר 2017 על ידי מק יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם סהר ורדי, עופר ניימן, רחל גיורא וקובי סניץ.
מזה מספר שנים שמשרדי הממשלה חלוקים ביניהם על הקצאת סמכויות הטיפול במה שהוגדר כ"דה–לגיטימציה נגד מדינת ישראל בחו"ל", ובפרט על הקשר של הממשלה עם ארגונים לא ממשלתיים, קבוצות ויחידים בחו"ל אשר תומכים במדיניות של ממשלת ישראל.
גם מבקר המדינה התקשה להבין מה באמת עושים משרד החוץ והמשרד לנושאים אסטרטגיים בנושא זה. תחילה פנינו בבקשת חופש מידע אל שני המשרדים האלה, כדי לקבל מידע על ההתקשרויות שלהם עם גורמים זרים. להפתעתנו, מתשובת משרד החוץ עלה כי המשרד הממשלתי שהתקשר עם גורמי חוץ לצורך המאבק בחרם ("בי.די.אס") הינו דווקא משרד המשפטים.
לאחר מכן, במענה לבקשת המידע שהוגשה אליו, משרד המשפטים הודה שהוא מממן באופן
חשאי גורמי חוץ, שהם משרדי עורכי דין בין–לאומיים, כדי להיאבק נגד פעילות בי.די.אס שמקיימים אזרחים וארגונים אזרחיים לא ממשלתיים באירופה. משרד המשפטים מסר לנו מסמכים חלקיים ומצונזרים, ומסרב למסור במלואם מסמכים רלוונטיים נוספים. זאת לטענת המשרד כדי למנוע את חשיפת זהות משרדי עורכי הדין ומהות השירות שהם נותנים בתמורה למיליוני שקלים. משרד המשפטים מנמק את סירובו בכך שהחשיפה תפגע ביחסי החוץ של מדינת ישראל, תפגע בדיונים הפנימיים במשרד, ותגרום לשיבוש בתפקודו.
לדברי עו"ד מק "על פני הדברים, נראה כי סירוב משרד המשפטים לחשוף את המידע לגבי זהות משרדי עורכי הדין ומהות השירות שעליו אזרחי ישראל משלמים מיליוני שקלים נועד רק כדי למנוע את המבוכה והפגיעה בכבוד, באמינות וברצינות משרד המשפטים ושל מי שהיתה שרת המשפטים איילת שקד: במקביל למאבק משרד המשפטים ושרת המשפטים שקד, כאבירי השקיפות, לחקיקה בכנסת שתטיל שקיפות מוגברת על המימון הזר שמקבלים ארגוני זכויות האדם בישראל, מתברר כי הם בעצמם מימנו ומממנים באופן חשאי גורמי חוץ הפועלים באירופה נגד אזרחים וארגונים אזרחיים לא ממשלתיים, וכן כדי להשפיע על דעת הקהל באירופה התומכת יותר ויותר ב–בי.די.אס".
העותרים סבורים שמשרד המשפטים מחויב בשקיפות כלפי הציבור הישראלי שזכאי לדעת למי המדינה משלמת מיליוני שקלים ומה השירות שניתן בתמורה. הציבור הישראלי אינו יכול לפקח באופן אפקטיבי על משרד המשפטים והפרויקט שהוא מנהל בעניין באירופה, כל עוד שמשרד המשפטים מסרב לחשוף מי הם גורמי החוץ איתם נעשתה ההתקשרות ומה מהות השירות.
בנוסף על הפגיעה בעיקרון השקיפות, קיימת סכנה של "מדרון חלקלק" אנטי–דמוקרטי בהסתרה, בגישה כאילו "צבאית" אל נושא אזרחי מובהק, ובבלבול ההגדרות אצל משרד המשפטים והמשרד לנושאים אסטרטגיים המוביל את הפרויקט. ישנו חשש כי הפעילות החשאית של משרד המשפטים תאבד שליטה (ככול שהדבר טרם קרה). תמרור אזהרה עולה מתוך המקרה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אשר גלש לפעילות לא חוקית במאבקו נגד פעילות ביקורתית בין–לאומית. קיים חשש שנעשות פעולות לפגיעה בזכויות חוקתיות של אזרחי ותושבי אירופה, ולהפללה של הפעילים הבין–לאומיים, שנחצים קווים אדומים שעלולים להביא לשלילת חירותם ולפגיעה פיזית של ממש בהם.
יצוין שמנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, תא"ל (מיל') סימה ואקנין–גיל הציגה בכנסת את מאבקה באזרחים בחו"ל המבקרים את מדינת ישראל כמערכה צבאית והשוותה את עבודתה במשרד האזרחי לפעילותה בתפקידיה בצבא ולמעורבותה בסוגיות צבאיות כגון "חיזבאללה או כספי טרור או סוריה או כל מדינה אחרת ש[נגדה] ניהלתי מערכה". כמו–כן ואקנין–גיל העידה שהיא משתמשת בעבודתה בלוגיקה של חיל האוויר, הכוללת איסוף מודיעין, הסברה והתקפה.
לפי הפרסום של המשרד לנושאים אסטרטגיים, בתחילת חודש נובמבר 2017, המשרד מגדיר את רשת ארגוני ה–בי.די.אס "רשת אדומה". הבחירה להגדיר אזרחים וארגונים אזרחיים לא ממשלתיים באירופה כ"אויב" וכרשת "אדומה", מעלה זיכרונות רעים מהעבר. כידוע, מדינת ישראל נתנה סיוע צבאי במשך עשרות שנים לדיקטטורות ברחבי העולם כדי לרדוף ולחסל את ה"אדומים" או מי שנחשד בתמיכה בהם – מצ'ילה של פינושה, קונגו של מובוטו, משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ועד הפיליפינים של הדיקטטור מרקוס.
המסמכים המצונזרים החלקיים שנמסרו לנו, והנימוקים להשמטת פרטים מתוך מסמכים אלה ולאי מסירת מסמכים מלאים ורלוונטיים נוספים, מעלים חשד כבד להתנהלות לא תקינה ולא חוקית של משרד המשפטים בחו"ל. בין היתר, אחד ממשרדי עורכי הדין הוחלף על רקע חשש לניגוד עניינים.
באוגוסט אשתקד דחה השופט אלי אברבנאל את העתירה, תוך קבלת עמדת משרד המשפטים כי חשיפת זהות משרדי עורכי הדין הבין–לאומיים ומהות השירות שהם נותנים למשרד המשפטים הישראלי, במאבק נגד פעילי ותנועת ה–בי.די.אס באירופה, תפגע ביחסי החוץ של ישראל. השופט אברבנאל קבע כי אין עניין ציבורי בחשיפת המידע: "מחוות דעת שהוגשו לעיוני – האחת מאת משרד החוץ (מחלקת משפט בין–לאומי), והשנייה מאת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עולה כי קיים חשש ממשי לכך כי גילוי המידע שבמחלוקת ייפגע ביחסי החוץ של ישראל. מדובר בהערכה מקצועית חד–משמעית שהגיון רב עומד בבסיסה. (…) יש להעיר כי אין יסוד לטענתם של העותרים כי בקשתם מעוררת עניין ציבורי גבוה, בשל חשיבותו הרבה של המידע שבמחלוקת. עיון במידע מעלה כי טענה זו אינה מבוססת. מדובר במידע הנמצא בליבת העשייה בתחום יחסי החוץ של ישראל, שמידת התועלת שבגילויו לעותרים אינה גבוהה". זאת ועוד, השופט אברבנאל חייב אותנו לשלם הוצאות למשרד המשפטים בסך 3,000 שקל.
