המלחמה של צוותי הרפואה בקורונה בעיצומה, אך המשבר הכלכלי, תולדת הפסקת החיים החברתיים והבידוד הכפוי, תופס בהדרגה מקום חשוב יותר בדיון הציבורי. עדיין לא ברור מתי ניתן יהיה לחזור לשגרה. קרוב לוודאי שהתהליך יהיה שונה בכל מדינה ומדינה, בהתאם למהלך המחלה. נראה, כמו כן, שתהליך היציאה מהבידוד יהיה מדורג, לפי קבוצות סיכון, ויתכנו בו גם נסיגות.
המשבר הכלכלי כבר עבר בחומרתו את משבר 2008, ופרשנים משווים אותו כעת למשבר שהחל בשנות ה-20 במאה שעברה. ספק אם תהיה צמיחה כלכלית חיובית עולמית השנה. בינתיים נדרשות המדינות להשתתף במימון המופסקות הסוציו–כלכלית ולספק תמיכה כלכלית לשכירים, לעצמאים ולחברות. מדינות העולם ברובן נאלצות לממן תוכניות עזרה כאשר התקציב הממלכתי סבל מגרעון גדול עוד לפני המשבר. הגדלה נוספת של החוב הלאומי פירושה שיותר ויותר מהכנסות הממשלה בעתיד ייועדו לתשלום חובות. הדבר ישפיע על יכולת הממשלות לממן מדיניות חברתית. במשבר 2008 הוצא חלק ניכר ממסי האזרחים להצלת הבנקים והתאגידים הגדולים. האם זה עומד לקרות שוב?
"חוב הקורונה" כבר יוצר חיכוכים בין מדינות האיחוד האירופי לגבי איגרות החוב של הבנק המרכזי של האיחוד. גרמניה, הולנד ואוסטריה מתנגדות ליצירת חוב משותף עם איטליה, ספרד, יוון, פורטוגל, ושאר מדינות דרום אירופה. מתחדש הוויכוח המר, שהתנהל אחרי משבר 2008, במהלכו טענו המדינות העשירות שהעניות הן "עצלות" ו"לא ישרות". חיכוך זה עלול להיות גורם נוסף בהתפוררות האיחוד.
דנמרק, למשל, שמצבה הכלכלי טוב, השקיעה בהבטחת הכנסה לכל המגזרים 13% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) השנתי שלה. סיוע זה שווה ערך (משוקלל), במשך שלושה חדשים, לכל תוכנית הסיוע הכלכלי של טראמפ. הנחת העבודה הדנית היא להקפיא את המצב ולנסות למנוע קריסה מבנית של המשק, כדי שאחרי הפסקה (קצרה) יחזרו העובדים והחברות לעבוד כרגיל. התוכנית מנסה לשמור על מחויבות העובדים והמעבידים למקום העבודה באמצעות התחייבות המדינה להבטיח לעובדים 75% מהשכר, בתנאי שלא יפוטרו או יוצאו לחל"ת. התוכנית אושרה במהירות ובהסכמה של כל עשר המפלגות בפרלמנט ושל איגודי העובדים והמעסיקים. התוכנית הדנית שונה מהתוכנית הגרמנית, למשל, שבה מקוצצות שעות העבודה והממשלה משתתפת עם המעסיקים במימון השכר. למרות ההבדל בין שתי השיטות, הגרמנית והדנית, מנסות שתי המדינות הקפיטליסטיות האלה למנוע הדרדרות עובדים לאבטלה. בדנמרק משוחררים המובטלים מחובת חיפוש עבודה, ומי שנגמרה תקופת זכאותו לדמי אבטלה – ימשיך לקבל קצבה למשך תקופת ההקפאה.
לעומת זאת, בתורכיה שרר מצב כלכלי חמור עוד לפני פרוץ המגפה. שיעור המובטלים בה עמד על כ-15%, והלירה התורכית איבדה בשנה שעברה כ-40% מערכה. התוכנית הכלכלית של ממשלת ארדואן, שהיקפה 15.4 מיליארד דולר בסך הכל, היא זעירה ומגוחכת יחסית לתמ"ג של מדינה זו. תורכיה גם מסרבת ללוות ממוסדות בינ"ל ולהרחיב את יכולות המימון של הממשלה. זאת בהתאם לסיסמא שטבע הנשיא ארדואן: "תורכיה שלי, אנחנו מספיקים לעצמנו". תוכנית הסיוע הכלכלי של ממשל ארדואן עוסקת בעיקר בהצלת עסקים. לחולים, לזקנים ולעניים הקדישה מדינה זו כ-300 מיליון דולר בלבד, והיא קוראת לקרנות צדקה למלא את החסר. הממשל התורכי גם החרים עבור קרנות הצדקה שהוקמו אמצעים מקופת איגוד עובדי המדינה. התוכנית גררה אחריה ביקורת חריפה של האופוזיציה, איגודי עובדים וארגוני תעשיינים. כתוצאה מכל אלה גובר אי האמון בממשלה, לרבות בנתוני החולים והמתים עליהם היא מדווחת.
גם בישראל בחרה הממשלה להטיל את כובד המשבר על הציבור, ולא נטלה על עצמה את עיקר עול המימון הגרעוני. זאת למרות שמצבה הכלכלי טוב לאין שיעור ממצבה של תורכיה. ישראל תוציא רק 33-30 מיליארד ש"ח על סיוע כלכלי–חברתי לנפגעי משבר הקורונה. סכום זה, ולא 90 מיליארד ש"ח כפי שפרסם האוצר, הוא הסכום שנשאר אחרי שמנכים מהתוכנית את החזרי החובות למחזיקי אג"ח שפירעונן חל ב-2020, וכן את חבות המדינה לביטוח הלאומי. יתר על כן, תוכניות האוצר הן עמומות מסורבלות, וייקח זמן ממושך עד שכספים יגיעו לידי הנזקקים. האיטיות והקמצנות יגרמו לחברות לקרוס, לאבטלה להתרחב ולהבראה להתאחר.
על רקע המשבר הפוליטי וזמניות הממשלה הנוכחית, אין לנתניהו אפשרות לשנות את התקציב לפני שתקום ממשלה חדשה ותאשר תקציב לשנת 2020. עד אז, התקציב הוא המשכי (התקציב של כל חודש הוא 1/12 מתקציב השנה הקודמת). כדי להגדיל את התקציב ללא ממשלה קבועה חייבים לנקוט תהליך חריג – לשנות את חוק יסודות התקציב. אך חוק יסוד אפשר לשנות רק בתמיכה של 61 חברי כנסת לפחות. כך מעכב המצב הפוליטי את המלחמה בקורונה. גם במצב החירום ממשיכים אצלנו לריב על כמה שרים יהיו בממשלה ועל מעון ממלא מקום ראש הממשלה. בכל זאת, ירושלים קרובה יותר לאנקרה מאשר לקופנהגן.
אבישי ארליך
