חרף שיקום מרותו של משטר אסד על רוב שטחי סוריה, למעט האזורים הכורדיים ומחוז אידליב הצפוני בו שולטת תורכיה בעזרת מורדים איסלאמיסטים, ממשיך המצב במדינה להתדרדר. הלכידות בקרב העדה העלווית, אחד מעמודי התווך המרכזיים של המשטר, נסדקה כאשר נפער קרע בין הנשיא בשאר אל-אסד לבין בן דודו, בעל ההון ראמי מח'לוף. לפי דיווחים, הסיבה לקרע היא דרישתו של הנשיא (או לפי גרסאות מסוימות דרישתה של אשתו, אסמא, הבנקאית לשעבר) שמח'לוף ישלם מיסים על רווחיו ממונופול הטלפון שבבעלותו. מגפת הקורונה מוכחשת באופן רשמי, וממדיה לא ידועים.
מפגינים בדמשק נגד ההתערבות האמריקאית (צילום: סוכנות סאנא)
מערכת הבריאות הסורית, שהייתה מהטובות בעולם הערבי, קרסה בזמן מלחמת האזרחים. אין כעת מי שיבדוק, יטפל וידווח. באפריל הוטל סגר על בתי ספר, אירועי תרבות, בתי קפה ומקומות עבודה. השמים נסגרו, חוץ מאשר עם איראן – שם הקורונה דווקא נפוצה מאד. המגפה והמשבר הכלכלי בלבנון מקשים על ניסיונות לשקם את הכלכלה הסורית. באפריל השנה היו אמורות להתקיים בסוריה בחירות, שמטרתן ייצוב ולגיטימיזציה של השלטון, אך גם הן נדחו.
במקביל למשבר החוב של הכלכלה הלבנונית, שותפת סחר מרכזית של סוריה, צנחה הלירה הסורית בשנה האחרונה לשפל שלא היה כמותו. בשנה האחרונה ירד שער החליפין של הלירה מכ-500 לירה סורית לדולר עד לכ-3,200 לירה לדולר (ובינתיים הספיק שוב לעלות מעט). המחסור בדולרים, שכולם בסוריה ובלבנון רוצים להחזיק במקום המטבע המקומי שערכו נשחק מיום ליום, גורם לאינפלציה דוהרת בשתי המדינות. לפי נתוני סוכנות המזון של האו"ם, סל המזון בסוריה התייקר במשך השנה האחרונה בלמעלה מ-110%. כ-80% מתושבי סוריה נמצאים כיום מתחת לקו העוני, וחלק ניכר מהם על סף רעב.
בדרום סוריה התחוללו החודש הפגנות מחאה גדולות בשני מחוזות: בסווידא, שרוב תושביה דרוזים, ובדרעא, שהייתה אחד ממוקדי ההתקוממות החמושה נגד המשטר בשנים 2018-2011.
בשל המשבר הוחלף החודש לפתע עימאד ח'מיס, שכיהן כרה"מ מאז 2016, בידי חוסיין ערנוס, שכיהן כשר תשתיות המים. המשבר הבריאותי, הכלכלי והביטחוני בסוריה עלול לגרום לעוד גל של פליטים לברוח מהמדינה, בנוסף ל-6.5 מיליון שכבר עזבוה מאז 2011.
הקיסר מהבית הלבן
יצוין שלפני כשבועיים (17.6) נכנסו לתוקפן בארה"ב שורת סנקציות כלכליות בינלאומיות נגד סוריה, הידועות בשם "חוק קיסר". זהו הכינוי שנתנו שירותי הביון האמריקאיים לעריק במשטרה הצבאית הסורית, שהעביר לידי ארה"ב עשרות אלפי תמונות של אסירים שעונו ונרצחו בבתי הכלא של אסד. החקיקה, שעברה בהסכמה דו-מפלגתית, מטילה סנקציות על: "ממשלות, חברות ופרטים שמממנים באופן עקיף את משטר אסד או תורמים למבצעיו". החוק מחייב סנקציות גם על "המרוויחים מהקונפליקט באמצעות מעורבות בשיקום סוריה". המטרה אינה מכוונת להשיג אפקט מידי על הכלכלה הסורית אלא "לייבש לאט-לאט את משטר אסד מהמשאבים המתדלקים את פשעיו". חוק זה נועד להפיל את שלטון אסד, גם אם המטרה אינה מפורשת בלשונו. לאחר נסיגת רב הכוחות האמריקאים מסוריה, הסנקציות הן המשכה של המלחמה באמצעים אחרים. גם מומחים אמריקאים לסוריה, בהם ארון לונד, הודו בכך שהממשל האמריקאי מוכן "לשרוף את סוריה" כדי למנוע מאסד ניצחון – כפי שנהג אסד עצמו נגד מעוזי התמיכה של המורדים במהלך המלחמה.
ההחלטה להפעיל את הסנקציות משתלבת באסטרטגיה של ארה"ב וישראל להחלשת איראן ולהסגתה מסוריה, מלבנון ומעיראק. מומחים מערביים טוענים שאיראן תומכת בסוריה מאז 2012 בכ-15 מיליארד דולר בשנה, ושרוסיה תרמה מאז נכנסה למלחמה הסורית ב-2016 כמיליארד דולר בשנה, והלוותה לאסד עוד 3 מיליארד דולר. ארה"ב כמעט חיסלה את נוכחותה הצבאית בסוריה (היא מחזיקה עדיין כ-700 חיילים במדינה), אך ישראל לעומת זאת הגבירה את התקפותיה האוויריות על סוריה.
יש להניח ששתי המדינות מתואמות ביניהן: ישראל גורמת לאיראן ולסוריה קורבנות והרס תשתיות יקרות מדי שבוע. מלחמת התשה זו קרויה במערכת הביטחון הישראלית בשם 'מב"מ' – המערכה שבין המלחמות. ארה"ב, מצד שני, מתמקדת בחרם כלכלי ומדיני ארוך טווח על סוריה ובעלות בריתה איראן ורוסיה. העמים במזה"ת משלמים את המחיר.
הדילמה ההומניטרית
ארגוני עזרה הומניטרית בינלאומיים וארגוני האו"ם נמצאים בסכסוך הסורי, כמו בסכסוכים אחרים, בדילמה מוסרית בלתי נסבלת. מצד אחד דורש המשטר הסורי, כריבון, שכל עזרה מבחוץ תקבל את אישורו ותועבר דרכו. מצד שני דורשות הממשלות המערביות, שמקרב אוכלוסייתן מגויסת רוב העזרה הוולונטרית, שהעזרה לא תועבר באמצעות המשטר פן תשמש ללגיטימציה שלו ולחיזוקו באמצעות ניתוב העזרה לפי העדפותיו. כך נמנעת מארגוני העזרה, בגלל צד אחד או אחר, האפשרות להגיע לנזקקים. הפוליטיזציה של העזרה ההומניטרית הופכת לכלי נשק במלחמה, מבלי שלתורמים הישירים יש אפשרות להביע סולידריות הומניטרית ללא תווך פוליטי מלמעלה.
על רקע זה יש להבין גם את המתקפה של ארצות הברית נגד ארגון הבריאות העולמי. הארגון הסכים להעביר עזרה לבנק הדם הסורי חרף הסנקציות. במשך החודשים האחרונים העביר הארגון גם ציוד בדיקות, ציוד מעבדות ובגדי הגנה למלחמה בקורונה דרך משרד הבריאות הסורי. על כך זכה בביקורת חריפה מצד ארה"ב, שאף פרשה מהארגון והפסיקה לתרום לו.
אפילו העיתונות האמריקאית מודה שחלק מהציוד נגד קורונה שנשלח מארגון הבריאות העולמי לסוריה הגיע בסופו של דבר, אמנם במאוחר, גם לאזורים שאינם בשליטת אסד. דוגמה זו ממחישה את השימוש הזדוני בטענת שלילת זכויות אדם כתואנה שקרית למניעת סיוע חירום מאוכלוסיות נזקקות, שאין דרך אחרת להגיע אליהן. במצב ריאלי ומסובך מפרה ארצות הברית זכויות אדם, בשם זכויות האדם. דווקא ארגון הבריאות העולמי הוא המנסה לנתב מדיניות בריאות אוניברסלית בעולם שסוע, ציני וחסר לב.
אבישי ארליך
