נדמה כי מגפת הקורונה מאחורינו. השלכותיה הכלכליות נדחקו לשולי סדר היום הציבורי, העמוס באירועי המלחמה בעזה, באירועים האלימים בתוך ישראל ובמשבר הפוליטי הנמשך. אך פצצת זמן כלכלית-חברתית, שרבים אינם מודעים לה, מתקתקת ומאיימת להתפוצץ בפנינו: ב-30 ביוני תישלל הזכאות לדמי אבטלה מרבים, להם סיפקה חבל הצלה בזמן משבר הקורונה.
טרם התפוצצות האירועים במסגד אל-אקצא, בשכונת שייח' ג'ראח ובערי ישראל, כבר הכינו אנשי משרד האוצר והפרשנים בעיתונות הכלכלית את הקרקע לקיצוץ בקצבאות. "הם לא רוצים לעבוד, הם מעדיפים חל"ת" – ליהגו באולפנים ובמאמרי דעה. צפוי שעם שוך הקרבות ישובו אויבים אלה של המעמד העובד לסורם.
חשוב לזכור כי המשבר בערי ישראל שפרץ על רקע לאומני ודתי, בעידוד כנופיות כהניסטיות, התלקח גם על רקע גורמי עומק כלכליים. האוכלוסייה הערבית בישראל סבלה בשנה האחרונה באופן קשה במיוחד מהשלכות משבר הקורונה, ולכך נוסף גל חסר תקדים של אלימות ופשיעה. גם אלה הן סיבות להפגנות שפרצו בשבוע שעבר ביישובים הערביים ובערים המשותפות.
יובל לבנת, מנכ"ל מרכז אדווה, פרסם ב"גלובס" (4.4) מאמר המתנגד לשלילת הזכאות לדמי אבטלה בעוד כחודש וחצי. לטענתו, סיבות מבניות מקשות כיום על גברים ערבים חסרי השכלה למצוא תעסוקה. לבנת מצביע על כך, שעבודה בבניין, שהייתה בעבר מקור פרנסה לגברים ערבים חסרי השכלה, זמינה בשנים האחרונות פחות בשל מחסור במקומות עבודה בענף (כתוצאה מהבאת פועלים זרים) ובשל ריבוי תאונות העבודה הקטלניות בו.
לבנת מזכיר שני דו"חות שפורסמו לאחרונה – האחד של בנק ישראל, והשני של אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. מדו"ח בנק ישראל עולה, כי "שיעור התעסוקה באוכלוסייה הכללית ירד בין 2019 ל-2020 ב-10.6%. הירידה בתעסוקה בתקופה זו מתועדת ביחס לכל פילוח דמוגרפי מוצע: לפי גיל, השכלה, מגדר ולאום. הדבר אינו מפתיע, לאור הפגיעה הנרחבת של הקורונה בכלכלה הישראלית. ובכל זאת, ביחס לפלח אוכלוסייה אחד – גברים ערבים – הפגיעה הייתה חמורה במיוחד: שיעור התעסוקה של בני קבוצה זו ירד במהלך אותה שנה ב- 16%."
מדו"ח אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר עולה, עם זאת, כי "הירידה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים בישראל החלה עוד לפני פרוץ משבר הקורונה. בעוד ששיעור הגברים הערבים בני 15 ומעלה, שנכללו במעגל העבודה, עמד בתחילת 2018 על כ-59%, הרי שבתחילת 2020 הוא עמד על כ-54% בלבד. הירידה בתעסוקה הייתה גבוהה במיוחד בקרב צעירים, ובקרב חסרי תעודת בגרות מקרב קבוצה זו. סיבה מרכזית המוזכרת בדו"ח לירידה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים בין 2018 ל-2020 היא ירידת שיעורי השתתפותם במשרות נמוכות הדרג בענפי התעשיה והבניין – מסיבות ייחודיות הקשורות לכל אחד משני ענפים אלה."
"מפתח מרכזי להעלאת שיעור התעסוקה של הגברים הערבים", כותבים מחברי הדו"ח מאגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, "הינו שיפור מערכת החינוך הערבית והגברת שילובם של הגברים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה". על כך כתב לבנת: "הפחתה משמעותית וארוכת טווח של שיעור האבטלה בקרב אזרחי ישראל הערבים לא תקרה, אם כן, כתוצאה משלילת זכאותם לדמי האבטלה. היא תקרה בעזרת אימוץ תהליכי עומק, והשקעת משאבים ציבוריים בפיתוח יכולותיהם של אזרחים אלה מגיל צעיר."
תהליכי העומק, אליהם מתייחס לבנת, הם הגדלת ההשקעה הציבורית בחינוך, בבריאות, בתשתיות וברווחה. כך נהגו מדינות קפיטליסטיות רבות בתגובה למשבר הקורונה. אפילו הממשל האמריקאי בראשות הנשיא ג'ו ביידן יזם תוכניות ענק להשקעה בתשתיות בארה"ב. הגדיל לעשות הסנאטור השמאלי ברני סנדרס, שהביע את תמיכתו בתוכניות וקרא לממן אותן באמצעות הגדלת המס על האחוזון העליון של עשירי ארה"ב, שהגדילו את הונם גם בזמן המשבר.
בעוד שארה"ב, ערש הולדתו של הניאו-ליברליזם, זונחת את התורה ההרסנית ומתחילה לצעוד הלאה, בישראל עדיין מושלת מדיניות חירום ניאו-ליברלית בדמות משבר התקציב. במשבר הקורונה עבדה ממשלת ישראל עבור העשירים שעות נוספות. מיאיר לפיד ועד בנט, לא הוצעה שום תוכנית כלכלית הקוראת להפוך את הקערה על פיה. נהפוך הוא – תוכנית סינגפור של בנט חותרת לעוד מאותו דבר, כלומר להמשיך ולהעמיק את המשבר הכלכלי-חברתי.
המתקפה הרצחנית על עזה והאלימות ברחובות הערים יפילו עוד קורבנות רבים, אולם יגיעו בסופו של דבר לסיומן. אך לאחריהן, עם סיום הזכאות המיוחדת לדמי אבטלה, אורב לנו המשבר החריף הבא. משבר זה יפגע ברבבות משפחות. מחאת המובטלים, שהתגמשותו של נתניהו סייעה להכשיל, עשויה שוב להתפרץ בזעם מחודש – ואז תדוכא באלימות וביד רמה בידי הממשלה. ניתן למנוע זאת, באמצעות תוכנית כלכלית-חברתית משקמת נועזת לחמש השנים הקרובות.
זוהר אלון
