סיכום בצמד מילים של הנאום הדרמטי שנשא ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, בפני בני עמו, כאשר הודיע על קיום משאל העם (26.6), יהיה – "לא בגדתי". על אודות השיחות שניהלו נציגי ממשלתו עם נציגי הבנק האירופי המרכזי וקרן המטבע הבינלאומית, אמר ציפראס: "ניהלנו משא-ומתן עם שותפינו על בסיס מנדט שניתן לנו, כדי שנשים קץ למדיניות הצנע ונאפשר לשגשוג ולצדק חברתי לחזור לארצנו… במהלך כל תקופת המו"מ, נתבקשנו ליישם מדיניות מהסוג בה נקטו הממשלות הקודמות, וזאת למרות שהעם היווני דחה מדיניות זו באופן נחרץ בבחירות האחרונות. אף לא רגע לא שקלנו להיכנע, כלומר – לבגוד באמונכם".
המשמעות היא, שכאשר המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים האחראים לחוב העמוק אליו נקלעה יוון, העמידו שורה של תכתיבים (קיצוץ בפנסיות, פיטורים במגזר הציבורי, הגדלת המע"מ על מוצרי מזון), אשר עומדים בסתירה למצע שעל בסיסו נבחרה מפלגת השמאל "סיריזה" לשלטון, העדיפה המפלגה לכבד את הבטחותיה לבוחרים. צעד לא מובן מאליו, בעולם פוליטי ציני, בו מדיניות המיושמת אחרי הבחירות הפוכה להבטחות שניתנו לפניהן.
מה המוצא בו בחרו ציפראס וחבריו? הם הכריזו על קיום משאל עם מהיר ב-5 ביולי, כדי להעביר את ההכרעה לידי העם היווני. השיקול שהנחה אותם היה ברור: אם יחליטו היוונים לקבל את התכתיב של המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים – הממשלה תיישם את צעדי הצנע, אף שהיא עצמה מתנגדת להם, אולם בידיעה כי זו בחירת העם; ואם יחליטו היוונים לקבל את עמדת מפלגת "סיריזה" ולהצביע נגד צעדי הצנע – תדע הממשלה שיש לה מנדט לדחות את התכתיב, וכי העם נתן בה אמון לנווט את יוון לתקופה קשה ומסובכת מקודמתה.
נשיא יוון ציפראס, הבוקר, בעת הצבעתו במשאל העם (צילום: הומניטה)
יאניס וארופקיס, שר האוצר, נהג בשקיפות אף הוא, ופרסם את הדברים שאמר בפגישה הסגורה של שרי האוצר של גוש היורו (27.6). הוא כתב כי "עצם הרעיון שהממשלה תיוועץ בעמה לגבי ההצעה ההצעה הבעייתית שהונחה לפתחה, התקבל בפגישה בחוסר הבנה, ואפילו בבוז. היו שרים ששאלו אותי: 'איך אתה מצפה שאנשים פשוטים יהיו מסוגלים להבין סוגיות כה מורכבות?'".
צעד זה של הממשלה היוונית, היה לא רק צעד טקטי נבון, אלא ביטוי לתפיסה עמוקה בשאלה "מהי דמוקרטיה", ואפילו בשאלה "מהי פוליטיקה". מפלגת השמאל "סיריזה", הרואה עצמה מחויבת לחזון של סוציאליזם במאה ה-21, סבורה שהפיקה לקחים מסוימים מהניסיונות הסוציאליסטיים המרכזיים של המאה ה-20. לדעתה, לא ניתן להפריד בין סוציאליזם לבין דמוקרטיה. התפיסה הסוציאליסטית שלה מבקשת לשאוב באופן מתמיד את המנדט שלה מהעם, להתייעץ איתו בכנות, ולבקש את תמיכתו ברגעי הכרעה.
ההיבט המשלים של הקשר המהותי בין סוציאליזם לבין דמוקרטיה, הוא ההתנגשות המתמדת בין קפיטליזם ודמוקרטיה המתיימרים לדור בכפיפה אחת. מתחים וסתירות אינם פוסקים לעצב ולו לרגע את החיים הפוליטיים בחברה הבורגנית. מה דמוקרטי בכך, שאת ההחלטות החשובות ביותר לגבי חייהם של מיליוני יוונים מקבלים בכירי הבנק האירופי המרכזי או קרן המטבע הבינלאומית? האם אין הדבר עומד בסתירה לעיקרון הדמוקרטי, לפיו האנשים בוחרים בממשלותיהם? ומה דמוקרטי בכך שעתידה של יוון מוכרע לא רק סביב שולחן ממשלתה, אלא גם סביב שולחן ממשלתה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הנחושה להגן על האינטרסים של ההון הפיננסי האירופי, ובמיוחד זה הגרמני?
יוון, הנחשבת כערש הרעיון הדמוקרטי, לימדה את אירופה ואת העולם כולו שיעור בהלכות דמוקרטיה, כאשר המחישה – בהובלת ממשלה סיריזה – כי בהחלטות גורליות חיוני לאפשר לעמים עצמם לקבוע את עתידם.
