אבנר עמיאל, אחד מאבות העבודה הסוציאלית בישראל, עו"ס קהילתי ומראשי מאבק "הפנתרים השחורים", נפטר השבוע בירושלים. בשנות ה-70 סייע ותמך מקצועית בהתגבשות הפעילות של חברי תנועת "הפנתרים השחורים", תנועת מחאה חברתית שצמחה מתוך חבורת רחוב בשכונת המצוקה מוסררה בעיר.
אבנר עמיאל כפי שצולם בפברואר 2018 בכנס שנערך במכון ון ליר, בירושלים במלאות לו 90 שנה. לצדו: פרופ' רוני קאופמן מאוניברסיטת בן גוריון (צילום: ון ליר)
ב-1976 ובעקבות פנייה בלתי פורמאלית של עובד יחידת הרחוב של העירייה, החל עמיאל לעבוד עם קבוצת צעירים משכונת הקטמונים, וסייע לגיבושה כתנועת מחאה חדשה: "תנועת האוהלים", אשר ארגנה גם היא הפגנות ופעולות מחאה ציבורית. בשונה מ"הפנתרים השחורים", דרשה לשפר את השירותים החברתיים בשכונות ע"י כך שיאפשרו לתושבים שותפות מלאה בעיצוב השירותים שהם צורכים, וניהולם. ועדה ציבורית של מומחים ואנשי אקדמיה פעלה לצידם וגיבתה אותם וסייע להפעיל לחץ ציבורי על העירייה ושירותים שונים בעיר.
עמיאל, שהועסק במשך שנים רבות על–ידי עיריית ירושלים, נקט בפעולת "התרעה בשער" שמטרה לעורר תשומת לב ציבורית לעוולה שנעשתה בארגון בו עובד המתריע. הוא ביקר בפומבי את לשכת הרווחה העירונית ועובדיה וכך נתפס כ"מפר נאמנות". על "התרעתו בשער" גונה והושעה בזמנו על ידי איגוד העובדים הסוציאליים. אך ב-1991 העניק לו האיגוד את הפרס היוקרתי ביותר של הקהילה המקצועית, על שם הנרייטה סאלד. הפרס הוענק לו על כך שהעמיד את הנאמנות לציבור במצוקה על פני הנאמנות למעסיקיו. בכך זכה להוקרה על אותה פעילות, 14 שנים קודם לכן.
