בני משפחה, חברים וידידים רבים ליוו ביום חמישי האחרון את פעיל מק"י הוותיק דני פתר (פטרזייל) בדרכו האחרונה בבית הקברות של קיבוץ יד חנה. פתר היה ידוע בחוגי השמאל בשמו הפרטי "דני" והיה דמות מרכזית בעשייה ובפולמוסים הפוליטיים והאידיאולוגים של השמאל בישראל, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת.

חנא אבו חנא, דני פתר, סשה חנין, תמרה ולרשטיין, מוחמד האס ובנימין גונן; חברים במשלחת הישראלית לפסטיבל הנוער במוסקבה, 1957 (צילום מתוך הספר "לב בצד שמאל")

נולד ב-1928 בפולין, וכילד התגורר בירושלים ובתל-אביב. הוא שירת בפלמ"ח, נפצע בקרב, ונמנה עם מייסדי קיבוץ צרעה. ב-1954 הצטרף  למפלגה הקומוניסטית הישראלית, וכיהן כחבר מזכירות בנק"י. ב-1965 נמנה עם הקבוצה של שמואל מיקוניס ומשה סנה, שפרשה מהמפלגה. עזב קבוצה זו בשנת 1969.

בספר הזיכרונות שפרסם ("לב בצד שמאל"), כתב: "אני נוהג לומר שבמפלגה הקומוניסטית הייתי באמת 11 שנה, מפני שאינני חושב שהמפלגה בראשות סנה ומיקוניס שאחרי הפילוג הייתה קומוניסטית".

בשנים 1965-1958 עמד בראש סיעת המורים הדמוקרטים, שפעלה במסגרת הסתדרות המורים. על הסיעה סיפר בריאיון שהעניק למחנך מופיד סידאווי, שפורסם בעברית ובערבית: "היא היתה כל-כולה סיעה יהודית-ערבית. הדבר בא לידי ביטוי בהנהלתה, בכינוסיה, במצעה ובכל פעולתה. ראוי לזכור כי אלה היו שנות הממשל הצבאי, וכל מורה ערבי שהזדהה ציבורית עם הסיעה היה צפוי באורח מיידי לפיטורים, צפייה שמומשה במקרים רבים מאוד. על כן היתה פעולתנו מרוכזת במידה רבה נגד מסע הפיטורים במשרד החינוך עצמו, בהסתדרות המורים ובפני שופטי בג"ץ. ברור שהסיעה לא היתה יכולה להתקיים כפי שהתקיימה, אילולא ידעו חבריה היהודים להעריך את גודלו של הסיכון שחברי הסיעה הערבים לוקחים על עצמם. הסיעה פרצה לראשונה את הדרך להסתדרות המורים ולמוסדותיה ב-1962, כאשר השיגה 436 קולות ( כדאי לזכור כי אז מספר התלמידים והמורים היה קטן בהרבה). הדבר עורר סערה עצומה בכלי התקשורת של הימים ההם. בכותרות נאמר: '436 קומוניסטים יהודים וערבים מחנכים בישראל'. כך הגענו לוועידה, למועצה ולמרכז של הסתדרות המורים".

לאחר שהיה פעיל בחוגי שמאל רבים, כגון שי"ח (שמאל ישראלי חדש) והפלג השמאלי של של"י (שלום ושוויון לישראל), הצטרף פתר לחד"ש ופעל במסגרתה. כעשור לפני מותו הצטרף שוב למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). "חזרתי הביתה" אמר אז לחבריו.

בשנים האחרונות סבל מחולי, אך המגבלות לא מנעו ממנו לכתוב ל-"זו הדרך" ולאתר "הגדה השמאלית", שנמנה עם מייסדיו. בשנת חייו האחרונה, מרותק לכיסא גלגלים, עדיין השתתף בהפגנות נגד המלחמה בעזה ובצעדת האחד במאי.

דני פתר, הפולמוסן החריף, המחנך (גם כאשר לא עמד בפני כיתה), הפעיל ללא הפוגה במשך עשורים למען שלום, שוויון וצדק חברתי, יחסר מאוד לחבריו ולמשפחתו.

אפרים דוידי