ב-12 באפריל, ימים ספורים לאחר בחירתו מחדש של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, הכריזה הנהלת הרכבת על השבתה. היה זה יום שישי בבוקר, יום עמוס במיוחד בתחבורה הציבורית. מיד לאחר מכן פרסמה ההנהלה הודעה לעיתונות, ובה האשימה את העובדים בהשבתה שהיא עצמה יזמה.
יצוין שברכת ישראל ישנם שישה סכסוכי עבודה פתוחים. ביום חמישי, 18 באפריל, התקבלה החלטה בבית הדין לעבודה, שבמרכזה הקפאת כל העיצומים בחברה וכניסה למשא ומתן מאומץ עד לתחילת יוני.
מיד עם ההחלטה יצאו שני הצדדים עם הודעות לעובדים ולתקשורת ובהן הכריזו על ניצחון. כאשר היחסים בין הצדדים כל כך טעונים, קשה לראות כיצד יתקיים מו"מ שיכול להוביל לפתרון ולרגיעה.
בצעד שתוכנן מראש יחד עם ההשבתה, גם שר התחבורה הכושל ישראל כ"ץ הצטרף למגני הוועד. הוא תקף בחריפות את יו"ר הוועד, גילה אדרעי, ואף הגדיל לעשות וקרא ל"איסור השביתות בשירותים החיוניים". יו"ר ההסתדרות הנכנס, ארנון בר-דוד, לא יצא להגנת העובדים המותקפים, אלא הודיע על "הקמת ועדת בדיקה" לבירור "מי אשם בהפסקת התנועה". הוועדה טרם פרסמה את מסקנותיה.
אל שר הפקקים הצטרף בקריאה עמיתו למפלגה, נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין (ח"כ לשעבר בסיעת הליכוד). לין, העומד בראש מארגוני המעסיקים הגדולים בישראל, הציע: "על העובדים ונציגים תוטל חובה אקטיבית למנוע מחבריהם לשבש את העבודה, והם אף יישאו באחריות פלילית ואזרחית בגין כל נזק שייגרם ללקוחות". היוזמה באה על רקע הכוונה להנהיג בוררות חובה בשירותים חיוניים במסגרת הממשלה החדשה שתוקם. מהלך זה זוכה בתמיכת נתניהו והשר כ"ץ.
יו"ר ועדת המשנה לתחבורה ציבורית של הכנסת היוצאת, ח"כ דב חנין (חד"ש) אמר בתגובה: "הממשלה אחראית למשבר הרכבת ומנצלת את התסכול הציבורי כדי להכשיר חוק מסוכן שימנע את הזכות לשבות".
חנין ציין שאת הצעות החוק לבוררות חובה העלו תמיד מפלגות הימין. ואכן, בדיקת ההיסטוריה של ההצעות מגלה שעמדו מאחוריהן חברי כנסת מישראל ביתנו, הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
אכן, הגבלת זכות השביתה עלתה לעיתים קרובות בשנים האחרונות לדיון במליאת הכנסת. ב־2013 למשל הניחה את הצעת החוק לבוררות חובה ח"כ לשעבר איילת שקד.
היא הגדירה שירותים חיוניים כ"שירותי בריאות ציבוריים (כלומר גם קופות החולים), חברת החשמל, מקורות, מפעל מים, תאגיד מים, נמלי הים, נמלי תעופה". הרכבת וחברות האוטובוסים אינן מופיעות שם, אבל סביר שיופיעו בהצעת הממשלה החדשה-ישנה.
שקד הציעה כי במקרה של סכסוך עבודה בשירות חיוני, תימסר ההכרעה לצוות בוררות בראשות שופט עליון בדימוס או נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס.
אין ספק שממשלת הימין תנסה לקדם את החקיקה להגבלת זכות השביתה, שבמקרה של ישראל מוגבלת למדי בלאו הכי.
השאלה הנשאלת היא אם ארגוני העובדים, וההסתדרות בראשם, יפתחו במערכה כוללת נגד ממשלת הימין. מערכה זו חייבת לשלב ממד פוליטי-מעמדי מרכזי. בר-דוד הודיע כי הוא מתנגד לשינוי החקיקה בכל הנוגע לשביתות. נותר רק לקוות שיתרגם את דבריו לשפת המאבק.
אפרים דוידי
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
