ב-23 בנובמבר יתקיים יום עיון של קבוצת פסיכואקטיב בספריית נווה שלום. את יום העיון תערוך קבוצה זו בשיתוף עם בית הספר לשלום. שוחחתי עם אחת מיוזמות הכנס, ד"ר אסתר רפפורט. בתשובה לשאלתי סיפרה: "פסיכואקטיב היא קבוצה של אנשי ונשות בריאות הנפש הפועלים למען זכויות אדם ונגד הכיבוש מזה כעשור. זו קבוצה לא-ממוסדת, ללא מימון וללא מבנה ארגוני. יום העיון הזה נולד מתוך קבוצת מחקר בנושא BDS שאני יזמתי. ניסינו להבין מה יכולה להיות עמדתנו הפוליטית, כפעילות ישראליות וכנשות בריאות הנפש, ביחס לקריאה הפלסטינית לחרם. הצלחנו לגבש איזושהי עמדה המכירה בקריאה זו. לא כולם מוכנים לתמוך בקריאה באופן אקטיבי, אך התקבלה החלטה שהאירועים שלנו לא יעודדו תומכי חרם לשבור אותו, וכי אנחנו מכירים בכלי החרם כלגיטימי, גם אם לא כולנו תומכים בו באופן פעיל".
מה החשיבות של הבנת מצבים נפשיים בבואנו להסביר תהליכים חברתיים ופוליטיים?
בישראל ישנה השתקה חברתית-פוליטית של קבוצות שוליים ושל קבוצות מיעוט, בצד השתקה של נושאים פוליטיים שאינם מדוברים גם בקרב קבוצת הרוב. תרומתנו הייחודית כאנשי ונשות בריאות הנפש – לחקור כיצד משתיק הפרט את עצמו. לכן, החלטנו שאנחנו מעוניינות בפוליטיזציה לאירועים האקדדדדדמיים והמקצועיים בתחום שלנו. נורמליזציה אינה מתקבלת על הדעת. אירועים מקצועיים ואקדמיים בישראל, שאינם עסוקים במצב הפוליטי כאן, מעניקים רוח גבית להשתקה ולהדחקה.
המצב הזה לא היה מתאפשר אם לא היו פועלים מנגנונים של צנזורה עצמית, למשל הרצון להתקבל חברתית והרתיעה מנידוי חברתי, המונעים מפרטים להגיב ולהגיד את שעל לבם, גם כשהם מבחינים באי-צדק. לכן החלטנו לקרוא לכנס שתוק-בֶּק, מעין משחק מילים על טוקבק.
כשאנחנו אומרות משהו פוליטי, אפילו בדף האישי שלנו, החברים מתחילים לבייש אותנו, ולומר דברים במטרה להשתיק. לא להתווכח, לא לנהל דיון אינטליגנטי, אלא לגרום לנו לשתוק. המנגנונים פה הם סמויים ועדינים. איש אינו צריך לעצור אותך או לפטר אותך מהעבודה על מנת להשתיק אותך. כמטפלות וכפסיכולוגיות, אנו יודעות להתמודד עם טראומות למיניהן ומכירות היטב את מצבי השתיקה וההשתקה.
מה המקום של אנשי בריאות הנפש במאבק במנגנוני ההשתקה וההסתרה? מהן דרכי ההתנגדות האפשריות למערכת זו?
ההשתקה אינה בריאה לחברה. גם לא לפרט. היא יוצרת פתולוגיה, סטגנציה, ומאפשרת לדיכוי להחריף. ההתנגדות האפקטיבית להשתקה – דיבור. הדיבור משחרר ותורם למודעות. ברשימת התפוצה שלנו ישנם כ-400 אנשי מקצוע המשתתפים בהתכתבויות. לא כולם פעילים, אך השיח שאנחנו מייצרים מגיע למאות, וחלקם גם פוקדים את הכנסים שאנחנו מארגנים. בזכות פסיכואקטיב, מאות מטפלים נשארים מודעים ולא מכחישים או מדחיקים בעצמם נושאים פוליטיים. כאשר המטופלים האישיים בקליניקה מנסים לדבר על מה שמפריע להם בזירה הפוליטית-חברתית, חשוב שנישאר בנוכחות, אסור לנו לברוח ולהשתיק.
הכשרה שמרנית יותר של פסיכולוגים, שהיא הרווחת כאן בארץ, מלמדת פסיכולוגים לפרש שיחה פוליטית בקליניקה כסטייה מהנושא, כמנגנון החצנה של הפנימי, וכהגנה מפני התמודדות עם הקונפליקטים האישיים. למשל, הכשרה שמרנית תלמד פסיכולוגית כי מטופלת החשה כאב בשל יחס המדינה לילדי תימן החטופים היא דוגמא להשלכה של בעיות אישיות, לדוגמא עם ההורים, על המדינה. אנחנו צריכות ללמוד שאפשר להגיב אחרת, שאפשר לטפל בלי לברוח מהתוכן הפוליטי אם זה עולה בשיחה. חטיפת ילדי תימן, למשל, היא אחד הנושאים אליהם נתייחס בכנס, אך אפשר לקחת כדוגמא כל נושא פוליטי, חברתי או כלכלי.
ברגע שנאפשר למטופלת לחשוב באופן פוליטי, היא תוכל גם לחשוב כיצד יירתם לפעילות בנושא פוליטי מכאיב כל כך. מניסיוני, אפשר לחולל כך שינוי גדול מאוד.
כשהגעת להיות פסיכולוגית, עד כמה ראית את תחום בריאות הנפש ואת העשייה הפוליטית–חברתית קשורים זה בזה? זה מובן מאליו עבורך?
למזלי הרב, למדתי לקראת התארים המתקדמים בסן פרנסיסקו. האקלים החברתי שם שונה מאוד. חלק מתכנית הלימוד של סטודנטים לפסיכולוגיה הוא לקשור בין סבל נפשי לבין דיכוי והדרה. אי אפשר להיות קלינאיות בלי להכיר בתופעות של ניצול חברתי, ולנקוט עמדה פעילה נגדן. להיות פסיכולוג משמעו לשאוף לאוונגרד חברתי, לצאת נגד גילויי שמרנות ואפליה. לא ניתן לקבל בסן פרנסיסקו רישיון לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית מבלי ללמוד קורסים בנושאים חברתיים, כאשר הנושא המודגש ביותר הוא השפעותיה ההרסניות של גזענות על הבריאות הנפשית.
בישראל המצב שונה בתכלית. עד היום מלמדים כאן פסיכולוגים לחשוב באופן מנותק לחלוטין מהקשר פוליטי. ובכל זאת, קמה קבוצה כמו פסיכואקטיב, וישנן עוד קבוצות פוליטיות של אנשי מקצוע, בעיקר של עובדים סוציאליים. אני אסירת תודה על כך שלמדתי בסן פרנסיסקו. אי אפשר לטפל בלי להיות מודעת לדיכוי, בלי לנקוט עמדה פעילה של התנגדות לעוולות החברתיים העמוקים, ולהביע נכונות לטפל גם בחברה.
לתכניית הכנס המלאה, שיתקיים בספריית נווה שלום ב-23.11: כאן
יוסף לאור
הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
