"העתיד שלנו", כנס המחזורים של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), יתקיים ב-7 בנובמבר, יום השנה ה-99 למהפכה הבולשביקית (ר' מודעה בשער האחורי). הכנס הוא אחד האירועים המרכזיים בסבב התערוכות השנתי "הילדים רוצים קומוניזם" במובי – מוזיאוני בת ים.
חניכי בנק"י בתהלוכת ה-1 במאי ברמלה בשנות ה-50 (צילום: ארכיון מק"י)
בנק"י הוקמה בארץ בשנת 1924, ובשל רדיפות המנדט פעלה במחתרת עד 1942. התנועה פועלת ברציפות מאז הקמתה, ומאחדת בשורותיה בני נוער יהודים וערבים, תלמידים ונערים עובדים, המתחנכים לאור רעיונות השלום, הצדק החברתי, השוויון, המעורבות במאבקים פוליטיים ודמוקרטיים, הסולידריות הבינלאומית והשינוי המהפכני.
לקראת האירוע שוחח 'זו הדרך' עם נסים בן–ארי (יליד 1939), שהיה חבר בתנועה בשנות החמישים ויהיה אחד המשתתפים באירוע בבת ים.
מתי הצטרפת לבנק"י ואיך?
התחלתי בבנק"י ב-1953 בלוד. לפני כן הייתי פרחח. המדריכים, ביניהם יאיר צבן, השפיעו עלי מאוד. הם ידעו לטפל בי, שהייתי חצי ילד רחוב. הייתי בן 14 ולא באתי מתוך אידיאלים. אידיאלים זה לאנשים מיושבים בדעתם. אבל ילד שמגיע בגיל הזה לתנועה, נשאר בה כל החיים, וזה הודות לאנשים הטובים שהוא פוגש שם. אני האמנתי אמונה שלמה באחוות עמים ובסוציאליזם. אם לא הייתה תנועת הנוער הזו אני לא יודע איפה הייתי מסיים. אפילו את אשתי הכרתי בבנק"י.
נולדתי באיזמיר בטורקיה. גדלתי בלוד. כשהגענו לשם אמרו לנו לבחור בית. ושל מי היו הבתים? של פליטים ערבים שגורשו משם, כמובן. ולא רק זה – הייתי נכנס לבתים ערבים נטושים שהיו פרוצים לגמרי ולקחתי משם דברים – אנשים השאירו בגדים ומה לא.
בגיל 9 עברתי את החוויה הזו. לא כעסתי בזמן אמת, אבל עם השנים אתה מבין איזה עוול נעשה כלפי האנשים האלה. ובעקבות זה בנק"י משכה אותי, כי היו שם אנשים שלימדו אותי את היכולת להבדיל בין טוב ורע. בין אמת ושקר.
איזה פעילויות אתה זוכר מהתקופה שלך בבנק"י?
היינו משתתפים בהפגנות ובצעדות אחד במאי. נפגשנו עם חברים ערבים מנצרת ומהמשולש. חילקנו עיתונים לאנשים בבתי קפה – לעולים חדשים, שהדבר האחרון שעניין אותם זה עיתונים. חילקנו גם באידיש וברומנית.
אני זוכר שהיינו עושים ג'בקות. אתה יודע מה זה? בתקופת הבחירות כל הרחובות היו מלאי אותיות של פתקי ההצבעה. ואנחנו היינו צריכים להפיץ את האות ק', של מק"י. הג'בקה היה תרגיל שבו אנשים מתעוררים בבוקר ורואים את האותיות על עמודי חשמל. לקחנו נייר וקשרנו אותו על חוט חשמל. בצד אחד תלינו את פתקי ה–ק' ובצד השני אבן. וכך היינו זורקים את זה שיתלה על חוטי החשמל מעל לרחוב. וברגע שזה נתלה לא היה איך להוריד את זה, אלא אם היו מזמינים את חברת חשמל. היינו מומחים בדברים כאלה.
גם השתתפתי בתיאטרון של בנק"י בתל אביב. היינו להקה של צעירים והופענו בהפסקות צהריים מול פועלים במפעלים. היינו עושים מערכונים עם רוח סוציאליסטית – נגד בעלי הבית ובעד העלאת שכר. עשינו את זה במשך שנה או שנתיים. על להקת התיאטרון אספר עוד באירוע ב-7 בנובמבר.
נמרוד פלשנברג
האירוע בפייסבוק:
