מאת אפרים דוידי

מערכת הבחירות בעיצומה, וזו אינה העת לסיכומים. אך כבר עתה חשוב להדגיש, כי בחירות אלה, הנערכות בצילה של המתקפה הרצחנית של צה"ל ברצועת עזה, הבליטו את הייחודיות שבעמדות מק"י וחד"ש.

מלחמת עזה המחישה פעם נוספת את אמירתו המפורסמת של איש הצבא הפרוסי (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19), קרל פיליפ גוטפריד פון קלאוזוביץ שכתב בספרו הראשון "טיבה של המלחמה": "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות".

בישראל 2009 עלו על עגלת המלחמה האכזרית כמעט כולם, מהקיצונים שבימין ועד למרצ… שבשמאל. נכון, אין זו הפעם הראשונה שכל מחנה הקונצנזוס הציוני עולה על עגלת המלחמה: זה קרה מימי "מבצע קדש", מלחמת סיני 1956, ועד למלחמת עזה 2009. אבל הפעם נערכה המלחמה בעיצומה של מערכת הבחירות, שבעטיה, לכאורה, מפלגות הממסד הפסיקו את פעילותן בשם האחדות הלאומית הקדושה והמקודשת. אך בפועל המפלגות, בייחוד מפלגות הימין, המשיהו במערכת הבחירות "בצורות אחרות". אשר להשלכות המלחמה, בגללה נשכחו המשבר הקפיטליסטי, העמקת האבטלה, השאלה הסביבתית וקריסת מנגנוני הרווחה.

חד"ש נאלצה, אפוא, להתמודד במציאות פוליטית מורכבת, בה, מצד אחד, נשמע ברמה רק קול אחד – קול השלטון ונושאי כליו, ומצד שני – לכאורה "אין מערכת בחירות". בתנאי מלחמה, חלק ממסריה של חד"ש לא מצאו אוזן קשבת ("סדר סוציאליסטי חדש" – תבע ח"כ דב חנין בטרם החלה המתקפה).

וכן מסע הבחירות של חד"ש לא היה קל. חלוקת כרוזים, הצבת דוכנים, דיונים בתיכונים, משמרות מחאה באוניברסיטאות בערים הגדולות – כל אלה לוו באלימות משטרתית לא-מוסתרת ובעוינות גלויה מצד חלקים בציבור היהודי, שהושקה לשוכרה בהתלהבות נוכח כוחו הבלתי-מרוסן של צה"ל ברצועת עזה.  אפשר לומר, כי בכל הנוגע לציבור היהודי, היו ימי המלחמה שעת מבחן לכל פעילה ולכל פעיל, גם ל מי ש"רק" הפיץ כרוזים, גם למי שתלה שלטים, וגם למי שהופיע בפני קהלים רחבים, כגון בתיכונים, שתלמידיהם מוסתים בידי דוברי הימין, ובהם חברי כנסת מחויטים ומחויכים.

הפוליטיקה של המלחמה

הקשר הברור הזה, בין פוליטיקה למלחמה, שהיה נהיר כל כך למצביא פרוסי לפני יותר מ-200 שנה, לא הובן בידי רוב הציבור בישראל. המלחמה הקולוניאלית הפכה "מלחמת הגנה" מפני הפלסטינים (ככלל, ולאו דווקא רק נגד החמאס), ובו בזמן,  הודות להתגייסותם של אמצעי תקשורת ושל הפוליטיקאים של הקונצנזוס, ההיא הוצגה כ"מלחמה א-פוליטית". גם מרצ תרמה לדה-פוליטיזציה של המלחמה, כאשר מנהיגה, ח"כ חיים אורון (ג'ומס), תמך באופן פעיל בפתיחתה, ובהמשך "אסר" על חברי תנועתו להשתתף במחאה הפוליטית-ציבורית נגד התוקפנות. ייאמר לזכותם של פעילי מרצ מן השורה רבים, שלא שעו לקול מנהיגם, ומן הרגע הראשון התייצבו במחאות והפגינו. אבל שום חבר כנסת בסיעת מרצ ושום מועמד ריאלי ברשימת מרצ לא לקח חלק במחאות.

הסופר ניר ברעם מתח ביקורת נוקבת על השמאל הציוני שלא התנגד למלחמה. "זהו הכישלון של השמאל הציוני, שלא הבין מהרגע הראשון, שהמבצע הזה הוא חזרה על טעויות העבר, ויש להציב אלטרנטיבה ברורה נגדו. בתוך זה, זהו כישלון מנהיגותי של חוסר אומץ לב להגיד בקול ברור את מה שאנשים לא רוצים לשמוע – שזה מבצע חסר תכלית של דם ואש" אמר. ברעם, מראשי התנועה החדשה-מרצ וממנסחי מצע המפלגה, מתח ביקורת גם על התנהלות מפלגתו: "הכישלון הזה הוא גם הכישלון של מרצ והתנועה החדשה, שלא הבינו איזה נזק יגרום המבצע. אנשים שהאמינו במסגרת של התנועה החדשה, שהאמינו שמשם יבוא השינוי, יצטרכו היום לשקול, האם זו המסגרת שבה ייעשה השינוי. אני מטיל בזה ספק".

אחת המועמדות ברשימת מרצ, אשת הקולנוע אבתיסאם מראענה, הפיצה בקרב חברי מרצ הודעה, בה בישרה על החלטתה לפרוש ממרצ. מראענה, בימאית ויוצרת קולנוע עטורת פרסים, הוצבה במקום ה-12 ברשימה כנציגת התנועה החדשה, כתבה: "מדינת ישראל יצאה למבצע הרג שאני לא יכולה לתמוך בו. קיוויתי שמרצ תגנה רצח אזרחים חפים מפשע ברצועת עזה. לא מצאתי במפגינים נגד המלחמה אף אחד ממנהיגי מרצ ואני לא יכולה לתת לזה יד".

האתגר של השבועיים האחרונים

תוך פרק זמן שאינו עולה על חצי שנה, פעילות ופעילי חד"ש, מק"י ובנק"י נאלצו להתמודד עם אתגרים פוליטיים כבדים: שתי מערכות בחירות (לרשויות המקומיות ולכנסת) ומלחמה אכזרית. מערכות אלה היו מערכות פוליטיות, בהן חד"ש ומק"י הציבו את חלופת השלום, השוויון והצדק החברתי. מבחינת חד"ש, מערכת הבחירות לרשויות המקומיות הייתה מהמוצלחות בעשורים האחרונים. במקומות בהם התמודדה ללא שותפים, וגם בערים כגון תל-אביב-יפו, בהן פעלה במסגרת רשימות רחבות, כגון "עיר לכולנו", הוכיחה חד"ש שהיא אופציה פוליטית ממשית עבור רבבות ומאות אלפים. חד"ש הוכיחה את עצמה גם במערכה נגד המלחמה: היא הצטיינה ככוח הפוליטי, היהודי-ערבי השמאלי היחיד, המסוגל לחולל גלי מחאה, גם כאשר חלקים לא מבוטלים בדעת הקהל מגלים עוינות למסריה.

מערכת הבחירות הקצרה לכנסת ה-18 מתקרבת לסיומה. בעוד ימים ספורים יעמוד הציבור הישראלי בפני הכרעה פוליטית., לכן, חרף העייפות המצטברת לאחר חודשים רבים של מאבקים פוליטיים, עלינו להצליח לתרגם את הפעילות הפוליטית הענפה לפתקי הצבעה בקלפי. זה האתגר של השבוע האחרון.

האתגר בפנינו כפול: פוליטי וארגוני. במישור הפוליטי, עלינו לשוב ולשכנע, שהחלופה המדינית, שחד"ש מציבה, היא היחידה המסוגלת לקדם את השלום, את השוויון, את השמירה על הסביבה ואת הצדק החברתי כחבילה פוליטית אחת. עלינו להדגיש, כי חד"ש היא הרשימה היחידה המציגה השקפה פוליטית ורעיונית כוללת. בהבדל מרשימות אחרות, אצל חד"ש אין אוסף של סיסמאות או מצבור תחומי פעילות נפרדים.

גם האתגר הארגוני אינו מבוטל: עלינו להגיע לכל ידיד, לכל תושב, לכל יישוב, ולהציג את עמדותינו. בחודשים האחרונים עמדנו בכבוד במבחן הפוליטי. נעמוד בכבוד במבחן גם בשבועיים האחרונים של מערכת הבחירות.