הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) קיימה בשבוע שעבר דיון סביב התופעה במסגרתה נשים חד הוריות נאלצות לעבוד בעבודה לא מדווחת ("שחורה") כדי שזכאותן לקצבאות לא תפגע. הדיון נערך במסגרת ציון יום העוני הבינלאומי בכנסת. על פי המצב כיום, אישה חד הורית שבעלה לשעבר אינו משלם את דמי המזונות בהם הוא חייב מקבלת את הכסף מהביטוח הלאומי. עם זאת, קצבת המזונות אוחדה עם קצבת הבטחת הכנסת וכתוצאה מכך, החל משנת 2003 גובה קצבתה של אישה חד הורית שעובדת ומשתכרת מעל 600 שקל נפגע ויורד עד כדי לביטול מוחלט של הקצבה עבור אישה שמרוויחה מעל כ-7,000 שקל.

מסיבת עיתונאים של אימהות חד–הוריות הדורשות שינוי לעומק במגמות תקציב המדינה (צילום: הקול הנשי–מחאת האימהות החד הוריות)

ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן, אמרה כי "מזונות זה משהו שמגיע לילדים לקבל מההורים, סכום שאמור להתקבל כתוספת לעבודה של האישה ולא במקום. ההחזרים מביטוח לאומי לא מספיקים לפרנסת ילדים ומה שקורה זה שנשים נאלצות לעבוד בשחור. המשמעות של זה היא ברורה– הן עובדות הרבה שעות בתמורה לשכר נמוך, ללא יכולת לחסוך ולהתקדם, להגיע ללימודים, לפנסיה, ולמעשה לכל מה שמייצר מוביליות. מטבע הדברים אין נתונים על היקף התופעה, אבל כל ארגון שעובד עם האוכלוסייה הזו מכיר אותה. אפשר להעלים עין ולהגיד שהן רוצות לעבוד בשחור אבל בפועל הן נאלצות לעשות זאת בגלל מדיניות הממשלה". החוקרת ד"ר ענת הרבסט (אונ' בר אילן) הציגה מחקר לפיו עד שינוי המדיניות בשנת 2003, שהתנה כאמור את גובה הקצבה בגובה השכר שמרוויחה האישה, נשים גרושות הצליחו לשפר את שכרן הרבה יותר מאשר לאחר השינוי.

אם חד הורית שהגיעה לדיון סיפרה "לאחר שבעלי ברח לחו"ל נאלצתי לגדל לבדי 7 ילדים. לצערי לא הגעתי למעמד של רכישת מקצוע שיאפשר לי להרוויח מספיק כדי להרשות לעצמי לוותר על הקצבה ונאלצתי להישאר במסלול של מזונות. החוק מנע ממני לצאת לעבוד במקביל. בתקופות הקשות ביותר הייתה עגבנייה אחת שחילקתי בין 7 ילדים. היינו מדליקים אור רק בחדר אחד בבית כי לא היה לי איך לשלם את חשבון החשמל. זו טראומה שנשארת לילדים. אני לא נפלתי לעבודה שחורה כי בפעם היחידה שניסיתי הייתה עליי הלשנה ומעקב מביטוח לאומי, אבל זה בהחלט פתרון לנשים שהמדינה מאלצת נשים לצאת אליו". עדות נוספת שהוקראה בדיון תיארה את מצבה של אם חד הורית ל-4 ילדים שבעלה מעולם לא שילם מזונות: "אני עובדת 6 שנים בשחור, בעבר ניקיון ומכירת בגדים, היום גם כמטפלת. אני עובדת 40 שעות בחודש ומצהירה על 15 כדי שלא ישללו ממני הזכויות, מעסיקים מנצלים את זה שאני לא יכולה לתבוע את זכויותיי ומעכבים את שכרי בחודשים. אין לי ימי חופש או ימי מחלה, בוודאי לא פנסיה. הפקידות בביטוח לאומי מגלות אמפתיה אבל אומרות שאלה החוקים. הבעיה ידועה למערכת אבל הקול של האנשים המוחלשים אינו נשמע".