ממשלת ימין ישנה-חדשה – המאבק נמשך

ההסכם שנחתם בין גנץ לנתניהו (20.4) אמור לסיים תקופה של למעלה משנה בה התנהלה מדינת ישראל באופן חריג ובלתי תקין מבחינה חוקתית. במהלך שנה זו התקיימו בישראל שלוש מערכות בחירות ללא הכרעה; הכנסת וועדותיה היו משותקות; לא נחקק חוק תקציב; והחלטות מכריעות אימצה ממשלת מעבר בראשות נאשם בפלילים. תחת ממשלה זו הופעל מצב חירום ביוני 2019, ואחר כך שוב במארס 2020. ממשלה שאינה כפופה לאיזונים ולבלמים מצד הכנסת שלטה באמצעות תקנות חירום במקום באמצעות חוקים הנדונים ומאושרים בהצבעה במליאת הכנסת. יו"ר הכנסת היוצא יולי אדלשטיין הקפיא את הזרוע המחוקקת וביזה את החלטת בית המשפט העליון. שר המשפטים אמיר אוחנה הטיל, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, צו חירום גורף למשך חודש על פעולת כל בתי המשפט. בני גנץ, שהחליף את אדלשטיין בתפקיד יו"ר הכנסת, השהה גם הוא את פעילות ועדות הכנסת ועיכב הצבעה על הצעות חוק.

מגפת הקורונה והמשבר החברתי-כלכלי שגרמה אסטרטגית המאבק במגפה העניקו לגיטימציה, לכאורה, לנטייתו של נתניהו לשלטון אוטוקרטי. תואנות בתחום הבריאות נוצלו לפגיעה בפרטיות והכשירו את רעיון "מדינת המעקב". בחסות הקורונה  הורחבו סמכויות המשטרה והשב"כ והונהגו איכון ומעקב אחר האוכלוסייה בקנה מידה חסר תקדים. פרקטיקות שפיתחו שירותי הביטחון בשטחים הכבושים מוכלות כעת על ישראל כולה ללא שקיפות ופיקוח. איסור ההתקהלות והצרת התנועה במרחב הציבורי מגבילות מאוד את אפשרויות הפעולה הפוליטית. תקנות החירום עמומות בניסוחן ומשתנות תכופות. הן פגעו  בחוקי העבודה לרבות ניסיון ציני לקצץ בזכויות נשים בהריון ובזכויות המורים. פגיעות במיוחד הן האוכלוסיות המוחלשות: עובדים מהשטחים הכבושים, מהגרי עבודה, נשים, קשישים ,עובדי שירותים, עובדי קבלן ועוד.

מפלגת כחול-לבן הוקמה כבלוק טכני, כמקפצה פוליטית לתפקידי שלטון. הציפוי הדק שעטתה ושבאמצעותו השלתה את הציבור היו סיסמאות ההגנה על "שלטון החוק" וההתנגדות להמשך שלטונו המושחת של נתניהו. רפיפותו של גנץ נחשפה כבר בתמיכתו בתוכנית טראמפ לסיפוח הגדה ובנסיעתו לארה"ב כדי לחלות את פני הנשיא. חבילת כחול-לבן התפרקה נוכח סירוב האגף הימני הקיצוני שלה (הנדל והאוזר) לתמוך בממשלת מיעוט בתמיכת  המשותפת, ובנכונות גנץ להצטרף לממשלה בראשות נתניהו. נתניהו "מוסס" את גנץ וכפף אותו להסכמה למתווה הבטחת חסינותו מפני משפט.

פרטי הסכם הרוטציה, לפיו יכהן נתניהו כראש ממשלה לשנה וחצי ואחר כך יחליף אותו גנץ מפגינים את חוצפתו חסרת הגבולות של נתניהו ואת רפיסותם ושחיתותם של אשכנזי וגנץ: במדינה שבה ישנם  1.1 מיליון מובטלים, 26% מכוח העבודה, הוקמה ממשלה שבה מכהנים 52 שרים וסגני שרים. הוסכם כמו-כן שחצי השנה הקרובה תוגדר תקופת חירום בה לא תקודם כל חקיקה שאינה קשורה להתמודדות עם המגפה. למרות זאת הוחרגו שני נושאים חשובים: א. ביולי יעלה נתניהו לאישור הממשלה והכנסת (באישור טראמפ) את מתווה הסיפוח בגדה הכבושה; ב. מכסות הגיוס של צעירים חרדים תקבע הממשלה ולא הכנסת.

לפי ההסכם, יוכל נתניהו להמשיך בתפקידו גם תחת כתב אישום. אם יחליט בג"ץ שאינו כשיר לכהן בגלל היותו נאשם, ייערכו בחירות נוספות. לנתניהו תהיה זכות ווטו במינוי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ), המתנגד לבג"ץ, יכהן בוועדה לבחירת שופטים. לנתניהו תהיה, לכן, שליטה בבחירת השופטים לבית המשפט העליון אשר ידון בשלב הערעור של משפטו. המו"מ שהיה והרכב הממשלה מלמדים על רפיסות כחול-לבן מול נתניהו. האופוזיציה, שתכלול את יש עתיד-תל"ם, הרשימה המשותפת, מרצ, ישראל ביתנו ואולי גם את ימינה, תהיה מפולגת בנושאי כלכלה, פנים, שטחים ודת ותתקשה ליצור חזית אחידה מול הממשלה.

אם מגמת הירידה בהידבקות בקורונה תימשך, תיבחן הממשלה החדשה  בעת הקרובה באופן טיפולה במשבר הכלכלי. אי-המוכנות למגפות בגלל קיצוצים בתקציב הרפואה הציבורית הייתה בשורש מדיניות ה'מופסקות' הכלכלית-חברתית שנקטה ישראל.

נעמי קליין הזכירה לכולנו לאחרונה שבחוגים הניאו-ליברליים רווחת כיום התפיסה שמשבר (סביבתי, בריאותי, או כלכלי) יוצר בקרב נפגעיו הלם וחוסר ישע ומחליש את יכולת התנגדותם. קליין מצטטת את הכלכלן הניאו-ליברלי מילטון פרידמן, שחשש כי בעת משבר תהיה עליה בפופולריות תביעות השמאל להתערבות המדינה בכלכלה, למען תכנון כלכלי רציונלי ולדרישות של צדק חברתי כמו צמצום אי-השוויון. פרידמן (בניגוד לקיינס), הטיף לראיית המשבר כהזדמנות להבנייה-מחדש של המערכת הכלכלית כך שלשלטון יהיה קל יותר לכרסם בהישגי  העובדים ובמרכיבי מדינת הרווחה.

מדיניותו של נתניהו ליציאה מהמשבר הייתה עד כה עמומה, קמצנית ובעיקר מושהית. נתניהו ידוע כחסיד של מילטון פרידמן. בינתיים שוקע המשק במצב אבטלה המונית, תוך חיסול ענפי תעסוקה. האם ינסו נתניהו, גנץ וכץ לחסל את שאריות מדינת הרווחה שנותרה בישראל בשירות התאגידים והבנקים, או שמא יבחרו בפופוליזם ימני: רווחה לאוכלוסייה הנבחרת של העם הנבחר? כך או כך, מול ממשלת הימין חיוני להציב התנגדות. על התנגדות זו להציע מדיניות שוויונית, לא גזענית, לכל התושבים: הגדלת תקציבי הבריאות הציבורית; הבטחת הכנסת המובטלים; הלאמת ענפים חיוניים; מימון היציאה מהמשבר באמצעות מיסוי פרוגרסיבי על תאגידים ובנקים; וצמצום פערים חברתיים.

אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"