מה רוצים מהשר ללא תיק צחי הנגבי? הרי לאחר הקמת הממשלה וחלוקת עשרות תיקים לחצי מאה שרים וסגני שרים לא נותר דבר. מים? כבר נמסר; חשמל? גם כן; קידום קהילתי? כמובן. או אז קרא בנימין נתניהו לנאמנו הנגבי, ואמר "דבר לא נשאר עבורך. אבל יש לי בקשה. זו ממשלה מלאה בחרטא עד להתפקע. תהיה אחראי על הפצת בשורת החרטא לעם ישראל".

הנגבי הוא מסוג הפוליטיקאים שלא יודע להגיד "לא" לבוס, וזה אך טבעי שביום שישי האחרון אמר בשידור חי: "זה שאין לאנשים מה לאכול זה חרטא". הנגבי הרי לא מבין באבטלה או בעוני, אבל בחרטא הוא מומחה גדול. שבע מילים בסך הכל אמר השר הנגבי, אבל הן מבטאות במדויק את השקפת עולמה של ממשלת הימין והעומד בראשה, הנאשם בפלילים העוסק יום–יום בשמירה על כיסיו התפוחים.

זו מממשלת ימין ניאו–ליברלית שאיננה מסוגלת ואינה מעוניינת לשנות דבר, ואף דואגת להוסיף שמן למדורת האבטלה ההמונית. מפעל התעשייה הגדול בישראל, התעשייה האווירית, הודיע בשבוע שעבר על פיטורי 900 מעובדיו. כך מצטרפת החברה שבבעלות המדינה לעשרות תאגידים גדולים ומונופוליסטים כגון קוקה קולה, חברות ביטוח, בנקים וחברות היי–טק שהודיעו על פיטורי אלפי עובדים. לא מדובר בחברות מפסידות, חלילה – לדבריהן הן מבצעות "התאמות בכוח אדם". במילים אחרות: הן מעוניינות להעמיק את ניצול עובדיהן הנותרים על מנת למקסם רווחים. אל חגיגת המעסיקים ("דוקטרינת ההלם" במילותיה של נעמי קליין) מצטרף שר האוצר בכבודו ובעצמו, ישראל כ"ץ, שאינו מוכן להקשיב לדרישותיהן הצודקות של העובדות הסוציאליות שפתחו השבוע בשביתה ללא הגבלת זמן, אך מתכנן "צעדי התייעלות" בדמות ויתור של מאות אלפי עובדי השירות הציבורי על זכויותיהם.

ממשלת ישראל כה קיצונית בעמדותיה הניאו–ליברליות עד שהיא עקפה מימין את ארה"ב, המעצמה הקפיטליסטית מספר אחת. נתניהו מפרסם "תכניות סיוע" אחת אחר השנייה – אבל הסיוע אינו נותן מענה לצרכי המובטלים. בנק ישראל העתיק השבוע את פועלו של הבנק המרכזי בארה"ב, שקונה אגרות חוב קונצרניות במאות מיליארדי דולר על מנת להציל את 517 התאגידים הגדולים במדינה. זה לא בדיוק "שוק חופשי", אלא התערבות בוטה ומידית של המדינה במשק – בהתאם לגודל הסכנה.

בישראל אף לא אחד, בממשלה או מחוצה לה, מציע לסייע למובטלים באמצעות 515 מיליארד השקלים הקיימים ברזרבות של בנק ישראל. עם זאת, הבנק החליט להעניק מתנה לבעלי ההון בדמות רכישת אג"ח קונצרניות בכ-15 מיליארד שקל. אלה מעשים, ולא דיבורים – אבל בכיוון הלא נכון.

כך שבתוכנית הכלכלית (הנוספת!) שהפריח נתניהו עם החמרת הנגיף אין בשורות גדולות. הרי הנגבי הוא מומחה בחרטא, אבל אין מומחה גדול מנתניהו ב"לא יהיה כלום". זו העת לשנות את כיוון המדיניות הכלכלית–חברתית מן הקצה אל הקצה: להבטיח פיצוי של 100% על אובדן ההכנסה של העובדים, המובטלים והעצמאים; לאסור פיטורים בחוק כ"הוראת שעה"; להתנות סיוע לחברות בהעברת בעלות מפעלים לידי המדינה; להלאים עסקים הנקלעים לקשיים כלכליים ולהעביר את הניהול לידי עובדיהם. העובדים חייבים לתפוס פיקוד בשינוי זה. קודם כל להתארגן, להיאבק ולדרוש. ואין לשכוח את מיליון המובטלים, שזקוקים אף הם לאיגוד שיאבק על זכויותיהם.

הרשימה מתפרסמת בשער של גיליון השבוע של "זו הדרך"