יותר מ-4,500 מתים ממגפת הקורונה, יותר מאלף חולים שנפטרו בחודש האחרון, בתי חולים קורסים וצוותים באפיסת כוחות,  150 אלף מובטלים חדשים, וכפי שנחשף בדו"ח העוני של הביטוח הלאומי האחרון – מאות אלפי עובדים ועצמאיים שהיו לעניים במהלך השנה האחרונה. זו המציאות שראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה שנשכח ערב הבחירות לכנסת ה-24, שיתקיימו ב-23 במארס.

לכן הוא ממציא לנו פטנטים, בדמות אותה "תוכנית כלכלית" גרנדיוזית (…וכושלת) שהציג השבוע (24.1) יחד עם שר האוצר ישראל "הורדוס" כ"ץ (ר' מאמר בעמוד 3 בגיליון זה). אבל אי אפשר להסתיר את השמש בכף היד, ואף לא בארבע כפות ידיהם של נתניהו ושל כ"ץ. העובדות עקשניות.

מעיון בדו"ח שפרסם בשבוע שעבר ובאיחור ניכר (21.1) המוסד לביטוח לאומי עולה, כי הפער בין עניים לעשירים בישראל גדל. מדד ג'יני, הבודק אי-שוויון חברתי, קפץ בכ-8% תוך 12 חודשים. דוברי ממשלת הימין מנסים לתרץ זאת באומרם: "משבר הקורונה פגע בכל בית". אך מוטב לדייק ולציין שמשבר הקורונה פגע ברוב הבתים – שכן קומץ בעלי הון המשיך להתעשר.

קו העוני נמדד בישראל יחסית לרמת החיים. בעשורים האחרונים רמת החיים בישראל הייתה לרוב בעלייה, והפערים החברתיים גדלו אף הם. אך רמת החיים בשנת הקורונה ירדה באופן משמעותי, ב-4.5%. כך השתנתה מדידת העוני אף היא, ובעקבות הירידה ב"קו העוני", משפחות רבות החיות בעוני הפכו לפתע "מסודרות" – דווקא בשנת המגיפה. והנה כמה נתונים: מספר הנפשות במשפחות העניות עם ילדים נאמד ב-1.5 מיליון. ולא רק משפחות צעירות עם ילדים הן עניות. מהדו"ח עולה שאחד מכל עשרה קשישים (11% מכלל הזקנים, כ-150 אלף) אינו מסוגל לשרוד מהכנסותיו – לרוב קצבאות. השימוש בפועל "לשרוד" אינו מקרי. לא מדובר בלחיות, אלא בלשרוד. קרי: לקיים רמת חיים בסיסית ביותר, כאשר רוב ההוצאות הן על מזון ועל תרופות.

קטסטרופה חברתית בממדי הקורונה מחייבת שינוי מן היסוד של המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה. שינוי עמוק אמור היה לבוא לידי ביטוי בתקציב המדינה לשנה שעברה ולשנה זו. אך במדיניות ממשלת הימין אין שינוי… ואפילו תקציב אין. ממשלת נתניהו-גנץ מוסיפה להשקיע השקעות עתק וסרק בהעמקת מפעל הסיפוח, הכיבוש וההתנחלות; מוסיפה מיליארדים לתקציבי הצבא שאינם יודעים שובע; ומרעיבה את מערכת הבריאות הציבורית,  שעובדיה מתמודדים בגבורה עם העומס של קורבנות המגיפה הקשה.

הרשימה מתפרסמת בשער "זו הדרך" – השבוע