השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, התנצלה השבוע על כך שהפרה את הנחיות הקורונה במהלך יום כיפור. "אני מבינה שבתקופה זו שבה קיימת חשיבות רבה לשמירה על אמון הציבור בהנחיות הממשלה, טעיתי בשיקול דעתי והיה מקום לנהוג אחרת", אמרה השרה גמליאל. "אשלם את הקנס הנדרש". כמובן, אין בהודעה אף מילה על החשש הכבד שגמליאל גרמה להידבקותם של עשרות מתפללים, או על שקריה לגורמים הרשמיים שתפקידם לדאוג לבריאות של כולנו.

מפגינים, השבוע, במרכז תל-אביב (צילום: ערן טורבינר)

באותו יום ממש הגישה הפרקליטות כתב אישום ראשון בגין הפצת מחלה נגד צעיר בן 24 מהדרום, חולה קורונה מאומת, שהפר בידוד והשתתף במסיבה. בכתב האישום צוין: "במעשיו, עשה הנאשם במזיד מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות". זה בדיוק מה זה שעשתה השרה (צחוק הגורל, היא "השרה להגנת הסביבה") בטבריה ביום הכיפורים (ר' ידיעה בעמ' 10 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). אך השרה לא לבד – גם ראש השב"כ נדב ארגמן הפר את ההנחיות במהלך חג סוכות. כך מתגלה מדי שבוע שנציגי שלטון הימין המושחת והמשחית מפרים באופן סדרתי את כללי התנהגות מול המגפה, הגובה קורבנות רבים מדי יום.

היחס הסלחני של השלטון כלפי בכיריו הופך ברוטלי כאשר השלטון "מטפל" במתנגדיו הרבים והמתרבים. משטרת ישראל נוהגת כזרוע הארוכה של ממשלת הימין ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו. היא מפזרת ביד קשה מפגינים, לרוב צעירים ומובטלים, המוחים נגד המשך שלטונו. בסוף השבוע האחרון התברר שפרשים, מכלאות, קנסות, אגרופים, מעצרים, שוטרים על אופנועים – כל אמצעי כשר בדיכוי הפגנות נגד ממשלת הימין.

אולם מאות משמרות מחאה ברחובות, בצמתים ומעל הגשרים בהשתתפות רבבות (130 אלף, לפי תנועת "הדגלים השחורים") הרוצים בהפלת ממשלת נתניהו, הן עדות לכך שהדיכוי אינו משיג את מטרתו. פגיעת הממשלה בזכויות הדמוקרטיות הולידה מחאה רחבה יותר, עוצמתית יותר והמונית יותר.

ביבי לומד בדרך הקשה, שבניגוד לאמרה הצה"לית הידועה "מה שלא הולך בכוח – הולך ביותר כוח", הפעם פשוט לא הולך לו; והוא-הוא זה שאמור ללכת הביתה. אפילו ממלא מקום מפכ"ל המשטרה, ניצב מוטי כהן, נאלץ להודות בישיבת קבינט הקורונה האחרונה כי קשה יותר לדכא את ההפגנות לאחר שהוגבלו, כיוון שהמפגינים מתפרסים בנקודות רבות ברחבי הארץ. לראייה: המשמרות שנערכו למחרת אמש (שלישי) ב-1,087 נקודות ברחבי ישראל.

אין מוצא למלכוד אליו נקלעה ממשלת הימין, זולת התפטרותה: ללא תמיכה ציבורית רחבה, עם חילוקי דעות קשים ומעמיקים בין שותפיה ועם מחאה גוברת, בעת מצב חירום ובלעדיו. הקריאה: "ביבי הביתה!" צוברת תאוצה.

הרשימה מתפרסמת בשער הגיליון החדש של "זו הדרך"