לאחר פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ב-19 ביוני, שקיבל את עמדת ארגון המורים בנוגע למועד סיום שנת הלימודים תש"פ וזרק את האוצר מכל המדרגות, יכול היה להעריך כל מי שמכיר את התנהלות משרד האוצר, כי ההשפלה הזאת לא תעבור בשתיקה. עבור אנשי האוצר, שלא למדו דבר ולא שכחו דבר, פירוש התבוסה היה היערכות מוגברת לקראת "גל שני" מול ונגד עובדי ההוראה.
הפגנת עובדי הוראה בכיכר הבימה בתל–אביב, 30 באפריל 2020 (צילום: מחאת האלונקות)
סימנים ראשונים החלו להופיע בסוף חודש יוני, כאשר התפרסמו ידיעות (29.6) בדבר כוונת האוצר לבטל את המכסות ואת מענקי הפרישה שנועדו לעודד עובדי הוראה שחוקים לפרוש. במקביל, ובאופן אבסורדי על רקע המחסור הידוע בעובדי הוראה, הודיע חשב משרד החינוך כי עד להודעה חדשה, אין לאשר את קליטתם של מורים חדשים לקראת שנת הלימודים הבאה. על כך הגיבה הסתדרות המורים במכתב לשר החינוך, יואב גלנט: "כתוצאה מכך, עובדי הוראה שנשחקו אינם יכולים לפרוש, ואילו עובדים חדשים רעננים שמעוניינים להיקלט במערכת חינוך שחסר בה כוח אדם, אינם נקלטים. על התנהלות הזויה זו בחסות הקורונה משלמת מערכת החינוך כולה, עובדי ההוראה והילדים", הזהירה ההסתדרות.
יום קודם לכן פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר דו"ח העוסק בפערים סוציו–אקונומיים בהפעלת הלמידה מרחוק. הדו"ח הדגיש את אחד הכשלים המרכזיים של שיטה זו – חוסר נגישותה בשכבות המוחלשות, בראש ובראשונה בציבורים הערבי והחרדי, בהם לשיעור ניכר ממשקי הבית אין גישה לאינטרנט או למכשירי קצה מתאימים. נקודות אלה העלה עוד בחודש אפריל ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש, הרשימה המשותפת), שציין: "יותר מ-25 אלף תלמידים ערבים הפסיקו להיות חלק ממערכת החינוך. בעיקר מכפרים בלתי–מוכרים בנגב: בלי תשתיות כמו חשמל, מים וגם לא אינטרנט. בפועל גישתם לחינוך נחסמה. משרד החינוך מתעלם מהם במקום לספק ציוד טכנולוגי ללמידה מרחוק".
אך בעוד שח"כ ג'בארין הטיל את האחריות על משרדי הממשלה, עושה דו"ח הכלכלן הראשי את ההיפך הגמור. במקום להציע פתרונות בדמות השקעה מיידית בתשתיות רלבנטיות, הקצאת תקציבים ייעודיים לבתי ספר בעשירונים התחתונים, והכשרה מתוקשבת רלבנטית לאוכלוסייה הבוגרת (מסקנה נוספת העולה מהדו"ח היא כי חוסר מיומנויות תקשוב ניכר יותר בקרב השכבות המוחלשות), מנסה דו"ח האוצר להטיל את האחריות לתיקון המצב על המורים: "חלק ניכר מהשעות יושלמו באופן פרונטלי בשגרה שלאחר מכן, זאת על מנת למנוע הגדלה של הפערים הגדולים גם כך במערכת החינוך". הדו"ח לא מציין מהיכן יגיעו אותן שעות פרונטליות, אולם ברור למה מתכוון המשורר: זו אי–הכרה בהוראה מרחוק כעבודה בהיקף מלא ודרישה מהמורים להוסיף ימי הוראה על חשבונם. הביקורת הנוקבת שספגה דרישה זו בדיון בבית הדין לעבודה אינה מונעת מאנשי האוצר לוותר עליה לקראת ההתמודדות עם הגל השני.
מעבר לנקמנות שמפגין משרד האוצר ביחסו כלפי עובדי ההוראה (אשר רבים מהם יפתחו גם את שנת הלימודים הבאה ללא הסכם שכר בתוקף), יחסו זה משקף את כוונתו להטיל את עול מימון משבר הקורונה על גבו של הציבור העובד בכללותו. בהקשר זה מן הראוי לחזור להכרזה של שר האוצר, ישראל כץ בשבוע שעבר: "לא יהיו גזירות על הציבור, לא יהיו העלאות מסים". הכרזה זו היא לעג לרש כשהיא מלווה בשליחת יד גסה אל כיסם של עובדי המגזר הציבורי. דרישות האוצר שנחשפו בשבוע שעבר מראות כי בכוונתו להפחית את שכרם, למנוע מהם תוספות ותק והשתלמות ולהטיל עליהם עוד שלל פגיעות. וכי אין הפחתת שכר שקולה למס חדש על העובדים? כלום אין פגיעה בזכויות נחשבת גזירה?
במקום להגן על העובדים בעת משבר כלכלי עולמי, דורשת הממשלה מהם לספוג פגיעה כדי להגן על… רווחי ההון. בעוד שמשרד האוצר הקצה לאחרונה הון עתק למימון סיוע לבעלי ההון, נדרשים העובדים לקצץ בשכרם. תחת הכותרת "קידום מואץ של תשתיות צמיחה למשק", יעניק האוצר מתנות בסך מאות מיליוני שקלים לחברות הגז, ואילו המורים נדרשים "להיכנס מתחת לאלונקה" ולהקריב את זכויותיהם כדי לכסות על היעדר התשתיות בכפרים בלתי מוכרים בנגב.
זו מדיניות ארוכת שנים של הפקידות הבכירה באוצר, עליה אמר לאחרונה הממונה לשעבר על השכר באוצר, אילן לוין, שבוודאי אינו נחשד בהיותו ידיד מעמד הפועלים: "כולם שם מגיעים מאותו מקום ולומדים לחשוב אותו דבר". אולם מדיניות זו מסוכנת פי כמה כאשר היא מגובה בשר כמו ישראל כץ, תומך ידוע בהפרטות אגרסיביות עוד מימיו במשרד התחבורה.
הברית של האוצר ובעלי ההון נגד הציבור צריכה להיענות בחזית מאוחדת של מעמד העובדים, שידע להתעלות מעל לניסיונות ההפרד ומשול וההסתה התקשורתית בשירות ההון. ציבור עובדי ההוראה, השמרן באופן מסורתי, השכיל, בעקבות המתקפה המאורגנת נגדו, להעלות דרישות צודקות בהפגנתו בתל אביב לפני כחודשיים: אחריות מלאה של ההון והממשלה למשבר; מסגרות קיץ באחריות ובמימון המדינה; הגדלת ימי החופשה בתשלום במשק. אין די בדרישות אלה, אך זו דוגמא לעמדות ולדרישות מעמדיות אותן חיוני להציג מול סחטנות האוצר.
אדם אלי
