ממלחמת האזרחים בספרד ועד פרשת ילדי תימן: לפתוח את הקברים

מאגר המסמכים והעדויות המקוון בפרשת ילדי תימן נפתח לעיון הציבור בשבוע שעבר (28.12). ארכיון המדינה העלה לרשת אלפי תיקים, על מנת לאפשר לכל מי שרוצה לברר מידע נוסף על יקיריו שנעלמו בשנים הראשונות של מדינת ישראל – וגם לקרוא את הפרוטוקולים והתכתובות של הוועדות השונות שחקרו את הפרשה. יצוין שאת חלקם הגדול של המסמכים המשפחות מעולם לא ראו.

החומר של הוועדות שעסקו בהיעלמות ילדי תימן (ומדינות ערב והבלקן אחרות) היה אמור להישאר מסווג עד שנת 2070, אך המחאה הציבורית הממושכת הובילה לבסוף להחלטת ממשלה לפרסם את החומרים, רובם של הוועדה האחרונה שדנה בפרשה – ועדת כהןקדמי משנות ה-90.

2017-01-02_200006

ילדים תימנים במעברה בתחילת שנות ה-50 (צילום: לע"מ)

המידע הרב שפורסם כולל חומרי חקירה, מסמכים של הגופים השונים המעורבים בפרשה ופרוטוקולים ותכתובות של דיוני הוועדה והעדים שהתייצבו בפניה. ארכיון המדינה ריכז את המידע לפי שם הילד הנעדר וגם לפי האישים והגופים הבולטים.

כהרגלו, התייצב ראש הממשלה, בנימין נתניהו ל"פוטו אופורטיוניטי" היקר כל כך לליבו: הוא הצטלם עם פתיחת הארכיון והשר הממונה, צחי הנגבי, אמר: "ממשלת ישראל הכירה בחובתה לפעול במהירות על מנת לסייע לחשיפת מלוא התמונה בפרשת היעלמותם של ילדי תימן וילדים בני תפוצות אחרות. זה צעד אמיץ, חשוב ותקדימי, בכיוון של בניית אמון מחודש וריפוי השסעים בחברה הישראלית".

גנז המדינה, ד"ר יעקב לוביק, הוסיף ש"תפקידו של הארכיון הוא לאפשר לאזרחים לראות מה עשו הפקידים. השאלות והחשדות בעניין היעלמותם של הילדים התחזקו בגלל שהתיעוד עצמו היה סגור. כעת הוא פתוח לציבור".

חבל שמסמכים נוספים, החשובים אף הם לציבור, כגון החומרים הארכיוניים הקשורים לרצח ההמוני בכפר הפלסטיני דיר יאסין שליד ירושלים שביצעו אנשי הלח"י והאצ"ל באפריל 1948, לא פורסמו – ומאז ועד היום נותרו חסויים.

אך לא כולם נותרו מרוצים. יתר על כן, חרף פתיחת הארכיונים, רב הנסתר על הגלוי בייחוד מעיקה השאלה: "איפה הילדים?". מעמותת עמר"ם שפעלה רבות לחשיפת הפרשה נמסר: "אנו מברכים על ההחלטה לחשוף את הארכיונים של ועדות החקירה, אך מדובר בחשיפה חלקית בלבד. מדובר בזכות בסיסית של המשפחות שנמנעה עד כה ולכן זהו צעד חשוב אבל יש לזכור כי הוועדות פעלו להסרת אחריותה של המדינה לחטיפות הילדים ונמנעו מלחקור את הפרשה, גם כאשר הושמדו מסמכים חשובים במהלך עבודתה. המידע אשר יימצא או לא בארכיונים הממוסדים אינו תנאי להכרה בפשע הזה".

אכן, צעדיה של הממשלה הם חלקיים בלבד. צריך להשלים את המלאכה. על פי הניסיון שצברו ארגונים הפועלים לחשיפת גורלם של "נעדרים" באירופה ובאמריקה הלטינית, ניתן לקדם את המערכה לגילוי האמת באמצעות כלים שפותחו במיוחד במדינות כגון ארגנטינה או ספרד. מדובר בבדיקות DNA של גופות הילדים (אם אכן הם נקברו) או של מבוגרים, החושדים שנחטפו בילדותם, והשוואתן עם קרובי המשפחה המחפשים אחרי עקבותיהם.

בדיקת הסמנים הגנטיים משמשת גם לסיוע למשפחות נעדרים. הדבר נעשה על ידי בדיקת חומר ביולוגי מגוויות או מאנשים חיים קשיי זיהוי והשוואה לחומר ביולוגי של הנעדר או בני משפחתו. חומר ביולוגי של הנעדר ניתן להפיק גם מחפציו האישיים, כמו מברשת שיניים או מסרק. בשנות ה-70 פותחה בדיקת סיווג רקמות, שאפשרה קביעת הורות ברמה גבוהה של ביטחון. בשנות התשעים פותחה בדיקת DNA שאמינותה גבוהה יותר והיא פולשנית פחות.

ראשונות לעשות שימוש בבדיקות אלה היו "סבתות כיכר מאי" בארגנטינה, שחיפשו אחר נכדיהן ששדדו כוחות הביטחון בשנות הדיקטטורה הצבאית בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. את הוריהם של התינוקות רצח הצבא וילדיהם נמסרו לאימוץ לידי משפחות קציני הצבא או נמכרו למרבה במחיר. עד עתה זוהו 146 מקרים של תינוקות, שכעת הם מבוגרים ואף הורים לילדים, שנחטפו והושבו למשפחותיהם. הארגון אף הקים מאגר דגימות DNA המקל את החיפוש.

גם פעילי התנועה "הזיכרון ההיסטורי" בספרד אימצו את הרעיון, ויחד עם רופאים וארכיאולוגים מתנדבים עורכים חיפוש בקברי אחים של המשטר הפשיסטי, כדי להביא לזיהוי ולקבורה של מאות אלפי הקרבנות. אין ספק ששיטות אלה עשויות להביא, ולו פתרון חלקי, לליבון הפרשה.

א"ד

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב