במאמר קודם ("זו הדרך", 22.4) התרעתי מפני עירוב הצבא בניהול משבר הקורונה. בחודשים האחרונים מורגש בישראל, בעקבות המשבר הפוליטי, הבריאותי והכלכלי–חברתי, זעם גובר כלפי השלטון ואי–ציות להנחיותיו. חרף הסגר, עוד לפני הפסח החלו עסקים לפעול. יותר ויותר אנשים, רובם צעירים, מפרים את ההוראות להישאר בבית. המשטרה מתקשה לכפות את משטר החירום. במסגרת המטה לביטחון לאומי (מל"ל), הוקם לקראת אמצע אפריל פורום להתמודדות עם האפשרות של "חוסר סדר בהיקף גדול" או "מרי אזרחי" (כפי שדווח ב"דה מרקר" וב"הארץ").

בצוות המל"ל נדונו גורמים העלולים לגרום להתפרצות המרי. בין היתר הוזכרו: "תחושת אובדן שליטה על ידי גורמי הממשל; אובדן אמון במערכת הפוליטית ואובדן אמון בנתונים ובהנחיות הניתנים על ידי הרשויות". משקל מרכזי ניתן למצוקה הכלכלית, ו"בפרט לאובדן היכולת לשלם שכר דירה, משכנתאות, חשבונות או קניית מזון, וכן לחשש, אמיתי או מדומה, ממחסור במזון". גורמים נוספים למרי שהוזכרו במסמך שפרסם המל"ל היו: "תחושה בקרב אוכלוסיות מסוימות כי הן נזנחו על ידי הרשויות – דיירי הדיור המוגן, למשל; ירידה בביטחון האישי ולקיחת החוק לידיים על ידי קבוצות או יחידים".

המעניין לגבי צוות המל"ל, המונה 23 איש ושמונה עוזרי מחקר, הוא מי נכלל בו ומי לא נכלל. חברי הצוות: נציגי המל"ל, צה"ל (שני קצינים בדרגת סגן–אלוף), פיקוד העורף, רפא"ל, משרדי ממשלה, המשטרה וקבוצת אקדמאים: שישה פרופסורים ודוקטורים ממכון וויצמן, שניים מאוניברסיטת תל–אביב, אחד מהאוניברסיטה העברית ואחד מאוניברסיטת חיפה. בראש הצוות הוצב פרופסור אלי וקסמן, אסטרו–פיסיקאי ממכון וויצמן. למעט פסיכולוג אחד מאוניברסיטת חיפה, כל אנשי האקדמיה היו ממדעי הטבע ומדעי המחשב. אין בצוות אנשי מדעי החברה או מומחים בתחומי הטיפול, הרווחה, החינוך והבריאות. לעומת זאת השתתפו בו מנכ"ל לשעבר של משרד האוצר, מי שהיה מנכ"ל קריית המחקר הגרעיני (קמ"ג), כמה אנשי המינהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת), איש הרשות לפתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) וקצין נוסף, מומחה לחקר ביצועים, מהמודיעין הטכנולוגי (זימ"ט). כל החוקרים הם גברים, ומבין עוזרי המחקר רק שתיים הן נשים. וכצפוי, לא נכלל בצוות מומחה ערבי. שדולת הנשים, מרכז מוסאווא, עדאלה וח"כ תמנו–שטה מחו על הרכב מדיר זה.

פרופ' וקסמן, שעמד בראש הפורום, מינה את בנו לעוזר מחקר לצוות. הבן משרת כקצין באחת היחידות המסווגות באמ"ן שתפקידה, בדרך כלל, לאסוף מידע מודיעיני על האויב באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. הבן פנה למפקדיו וביקש את הסכמתם שחיילים נוספים מיחידתו יסייעו לצוות. כך הצטרפו לצוות "עוזרי מחקר" נוספים מהיחידה, שאספו מידע רלוונטי מהארץ ומהעולם לצורך הכנת בסיס נתונים לדיוני הצוות. בדו"ח הצוות לא מוזכרת השתתפות אמ"ן.

במסמך מודים מחבריו כי "עם התארכות שלב השהייה בבידוד חברתי, נדרשת הפניית תשומת לב והקצאת משאבים כדי לטפל בגורמי המצוקה עבור הציבור". אבל על מי מגינים כאן ומי האויב?

כדי להתמודד עם אפשרות של מרי, הציעו "מומחי" המל"ל גיוס של אלפי צעירים מכל שכבות האוכלוסייה לבתי חולים, למשימות של "ביטחון קהילתי" וסיורי לילה, לביקורי מבוגרים, ולסיוע באספקת מזון, בעבודות תשתית ובשמירה על שמורות טבע. כמו כן הציעו להקים בערים צוותי חרום קהילתיים (צח"ק) כמו שהוקמו ב'עוטף עזה' על בסיס כל בנין ורחוב (כל אלה יסתובבו בין הרגלים בסגר). בנוסף, הומלץ כי קציני התנהגות אוכלוסייה של פיקוד העורף, המוצבים ברשויות המקומיות, יפעלו לחיזוק הרשויות החלשות כדי לצמצם פערים. הם הציעו לעשות שימוש בעמותות ובארגוני סיוע כזרוע המייעצת והמבצעת בכל הקשור באוכלוסיות "החשדניות" יותר כלפי הרשויות.

צוות המל"ל הציע שצה"ל יפעל גם "במישור התודעתי" כדי להוריד את תחושת התסיסה בקרב הציבור. הומלץ שמשרדי הממשלה יקימו צוות שאחראי על התודעה ומדידת "מצב הציבור": חיזוק התודעה של "סירה אחת", "טיפול שווה", "גורל אחד" ו"אחריות משותפת" בקרב כל הציבורים בחברה הישראלית. מה כל הצעדים האלה אם לא מכונת תעמולה של מדינה פשיסטית?

במרכז דדו, מכון צבאי לחשיבה מערכתית בינתחומית, שבראשו עמד אחד מחברי צוות המל"ל, סיכמו לאחרונה לקחים מהתמודדות צבאות זרים עם משבר הקורונה. כך נאמר בסיכום: "חלוקת הסמכות והאחריות הלאומית משתנה באופן המטיל בפועל משימות רבות יותר על לובשי המדים. צבאות ממלאים תפקיד הולך וגדל בהתמודדות המדינתית במשבר לצד הגופים האזרחיים, הנסמכים יותר ויותר על סיוע מצד הצבא נוכח מגבלותיהם (משאבים, ניסיון בניהול משברים)".

עם "טשטוש החלוקה הקיימת בשגרה בין תחומים אזרחיים לצבאיים – המעורבות הצבאית הינה בכלל תחומי ההתמודדות המדינתית עם המשבר: טיפול רפואי, ניטור מודיעיני לצרכים אפידמיולוגיים, אכיפת חוק וסדר (לרבות סגר ו'ריחוק חברתי'), סיוע לאוכלוסיות מיוחדות, ייצור ושינוע של ציוד, טיהור מרחבים, רכש והשבת אזרחים מחו"ל ועוד…". בדיוק מזה אנחנו חוששים. כאשר ביבי וגנץ בראש ואנחנו נקלענו למשבר פוליטי וכלכלי, הקורונה היא התירוץ האולטימטיבי להפיכה משטרית.

אבישי ארליך

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך" – מיוחד ל-1 במאי

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2020/04/G18_2020.pdf

למאמר שפרסם המחבר בגיליון "זו הדרך" הקודם (עמוד 3):

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2020/04/G17_2020.pdf