רבות נכתב בעולם לגבי משבר העיתונות המודפסת ולגבי הקושי להמשיך ולהוציא לאור עיתונים במציאות בה יותר ויותר קוראים מעדיפים לצרוך חדשות וכתבות באמצעות האינטרנט. רבים מתנבאים כי מסכי המחשב, הסמארטפון או האייפד יחליפו בקרוב את הרשרוש של נייר העיתון. המשבר הזה לא פסח גם על ישראל, כפי שהמחישה שביתת העיתונאים והעובדים ב-"מעריב" לפני כשנתיים, אז ניצב היומון בפני סכנת סגירה מוחשית, וכפי שחזינו לפני שבוע במליאת הכנסת, בדיונים הערים שהתקיימו סביב הצעת החוק שזכתה בכינוי "חוק 'ישראל היום'".
על רקע זה, מעניין להביט באחת התוספות המעניינות למפת העיתונות בישראל. התוספת הזו מעניינת משום שמדובר במקומון המסקר לא עיר שלמה, אלא שכונה בתוך עיר. "זה מיקרו–מקומון", צוחקת צאלה קוטלר הדרי, העורכת והמייסדת של מגזין חיפאי חדש הנושא את השם הלא–טיפוסי: 1.92. מה עומד מאחורי השם? "עשרות אמנים פועלים ב-1.92 הקילומטרים הרבועים של העיר התחתית, וזה אושר תרבותי", נכתב במאמר המערכת של הגיליון הראשון, שהתפרסם בקיץ. "אנחנו כאן כדי לסקר את הפעילות של אלה ושל מי ומה שסביבם". "מגזין 1.92" הגדיר את מטרתו כ-"ניסיון ורצון להחזיר את העיר לתושבים, ולהיפך. לחזור למדרכות, לחצות כבישים, לחזק קשרי קהילה, לשוטט בהיסטוריה ולהיות חלק מהעתיד".
לדברי קוטלר הדרי, הבחירה להתמקד בעיר התחתית בחיפה נובעת לא רק מהאילוץ שמטילים המשאבים המוגבלים, נוכח כוח האדם המצומצם העומד לרשות המיזם העצמאי, אלא גם משום שהעיר התחתית מצויה בתהליך מעניין של התחדשות עירונית. היא לא חוסכת ביקורת מההיבטים השליליים של תהליך זה ("זו התחדשות מלאכותית, שמגיעה מלמעלה"), אולם היא בוחרת לראות בו ביטוי מקומי למגמה המתרחשת בערים שונות בעולם, של חזרה אל הלב ההיסטורי של העיר.
"מבחינה גיאוגרפית, העיר התחתית היא שטוחה, וניתן לשוטט בה וללכת ברגל. זה דבר שחסר מאוד לחיפאים. מדובר גם במקום דינאמי, המצוי בתהליך. הדברים שיתחוללו בעיר התחתית בתקופה הקרובה יעצבו את האופי שלה לשנים הקרובות. לכן מעניין מאוד לעקוב אחריה דווקא בעת הזו", היא אומרת.
בעבר, התגוררה קוטלר הדרי במרכז הארץ ועבדה כעיתונאית ב-"גלובס". לכן, היא מכירה היטב את האופן בו נוהגות מערכות העיתונים, היושבות בתל–אביב, לסקר את הנעשה בחיפה. "כל מה שנמצא מחוץ לגוש דן – פשוט לא נמצא נגד עיני מערכות העיתונים. האופי של מקצוע העיתונות הפך כזה, שלא כל העיתונאים מוכנים להרחיק עד חיפה כדי להביא סיפורים מעניינים", היא מתארת, ומוסיפה: "משום כך, אמנים חיפאיים ומוסדות תרבות חדשים שנפתחים בעיר, סיכוייהם לזכות בסיקור או בביקורת הם פחותים משל אנשים ומוסדות מקבילים הפועלים במרכז הארץ. לכן, אני רואה חשיבות בסיקור התרבות החיפאית, ובהבאת העשייה של האמנים למודעות הציבור".
עד כה התפרסמו שלושה גיליונות של המגזין, המופץ בחינם ב-10,000 עותקים. נוסף לגיליון הראשון שיצא בחודש יולי, יצאו עוד שני גיליונות בספטמבר ובאוקטובר. החודש השיק המגזין אתר אינטרנט (www.192mag.com), ובדצמבר ייצא הגיליון הרביעי. המגזין מקיים עצמו בעזרת מודעות בתשלום, מרביתן של עסקים מקומיים, וביניהן גם מודעות של מינהלת העיר התחתית של עיריית חיפה.
המגזין מציג קשת רחבה של נושאים. בצד מתן במה למשוררים חיפאיים וראיונות עם צלמים ומוסיקאים הפועלים בעיר, אפשר גם למצוא רשמים של שיטוט בשוק הפשפשים והצצה למטבח של אחת המסעדות המקומיות (כולל מתכונים!). המגזין מגלה עניין גם בתכנון עירוני, בכלכלה מקומית ובאקטיביזם. על מלאכת הכתיבה מופקדים מקומיים בלבד. המעצבת הגראפית חן לוין היא מעצבת אופנה, אשר פועלת בעיר התחתית.
מעניין לציין שלמרות החיפאיות המובהקת של המגזין, הרי שלראשונה נתקלתי באחד הגיליונות דווקא בתחנת הרכבת בתל–אביב, שם נחה ערימה של גיליונות לחלוקה בחינם. מקומון של העיר התחתית בחיפה שמחולק בתל–אביב? למה בעצם? אנשים בדרך כלל קוראים עיתון מקומי כדי לדעת מה קורה בעיר שלהם. חלוקת עיתון כזה בעיר אחרת עשויה להיראות כמו צעד שיווקי כלפי חוץ, חלון ראווה חיפאי כלפי הציבור הלא–חיפאי.
קוטלר הדרי לא מתבלבלת: "הקהל שלנו הוא קודם כל חיפאי. אני כותבת לחיפאים, אני לא כותבת לתל–אביבים. יחד עם זאת, כחלק מהרצון שאנשים יידעו על הפעילות התרבותית שנעשית בחיפה, אנחנו מפיצים גיליונות בתל–אביב. למעשה, חלק מהתגובות שקיבלנו מקוראים היו מתל–אביבים שנחשפו למגזין שם. בגיליון השני של '1.92' כתבנו על משפחה ברחוב יפו בעיר התחתית בחיפה, שלקחה חורבה והפכה אותה לבית. אחרי שפרסמנו על כך כתבה, קיבלנו פנייה מתל–אביבי שמפיק סרט, מחפש לוקיישן לצילום, ומתעניין בבית שהופיע בכתבה. אם בזכות המגזין ובזכות העובדה שהוא מגיע גם לתל–אביב, אנחנו מצליחים לגרום לדברים כאלה לקרות – זה דבר חיובי בעיניי".
א"ו
"פחים מבפנים": סיור בעיר התחתית בחיפה
כבר שש שנים שסיוון רובין משוטטת במיץ של הזבל, פיסית ורוחנית, במסגרת עבודתה במרכז לחינוך סביבתי בחירייה. לפני כשנה החלה רובין לצאת לרחובות וסחפה איתה את הציבור לחיטוט מאיר עיניים בפחי האשפה. זה מפגש מרתק, מרגש ואפילו אסתטי שמאפשר להסתכל במה שאנחנו זורקים כדי להבין טוב יותר איך אנחנו חיים.
הסיור "פחים מבפנים" יתקיים, ללא תשלום, ב-12 בדצמבר. פרטים על שעת ונקודת היציאה בגיליון דצמבר של "1.92" ובאתר האינטרנט: www.192mag.com
