קשה להחליט איזה מהמינויים שהציעו גלעד ארדן ובנימין נתניהו לתפקיד מפכ"ל המשטרה גרוע יותר. האופציה הראשונה הייתה סוחר הנשק גל הירש – אדם שרבים בתקשורת תיארו כבעל שיגעון גדלות. הירש היה מהוגי מבצע "חומת מגן" לכיבוש ערי הגדה ב-2002 (ולחברת הנשק שלו הוא קרא על שם המבצע) ואחד התיאורטיקנים הצבאיים של צה"ל. מינוי זה ירד מהפרק אחרי שבכירי המשטרה הביעו את התנגדותם ואחרי שהתברר כי להירש יש עבר מפוקפק כסוחר נשק בגיאורגיה.

אך המינוי שהגיע במקומו גורם לנו לחשוב שאולי הירש לא היה כל כך גרוע. רוני אלשיך, סגן ראש השב"כ ותושב ההתנחלות הקיצונית "כוכב השחר" עד לאחרונה, שמינויו נראה ודאי, ימלא את תפקיד ראש המשטרה בשנים הקרובות. מינוי של איש צללים לתפקיד מפכ"ל המשטרה מבשר רעות לציבור הערבי ולמרחב הדמוקרטי.

בחירה ימנית מובהקת

השב"כ הוא ארגון חשאי שעיקר עבודתו בפועל הוא לרדוף, לחקור ולפעמים גם לענות פלסטינים. חשאיותו של הארגון, ו"קדושתו" בחברה המיליטריסטית הישראלית, מאפשרות לו להתעלם מהחוק ולפעול מעליו. במובן זה השב"כ דומה לצה"ל – הוא מתייחס לערבים כאויבים ומכשיר כל פעולה או כלי התורם לרדיפתם. אך צה"ל לכל הפחות נתון לביקורת ציבורית כלשהי, בגלל שמרבית פעילותו גלויה. השב"כ הוא קופסא שחורה של פעילות אלימה – עם המטרה המובהקת לפורר את מרקם החברה הפלסטינית.

נראה כי אלשיך המתנחל לא רק עבד בשב"כ שנים רבות, ואימץ מן הסתם את המנטליות האלימה שלו, אלא גם מחזיק בהשקפה ימנית-האידיאולוגית מהבית. לפי ספי רכלבסקי (הארץ, 30.9), מדובר ב"קוקיאני, משיחיסט, מבריק, חי תיאולוגיה". דוברים מהימין, לעומת זאת, סבורים שזו "בחירה נכונה בתקופה של עימותים בירושלים". ונראה שזו גם מטרתו הכללית של נתניהו – לקדם את המשטרה ככלי דיכוי נמרץ יותר של האוכלוסייה הערבית בישראל ובמזרח ירושלים. יחד עם חקיקה שתקל על פתיחה באש מול מפגינים והגדלת עונשי המאסר על יידוי אבנים, הממשלה נערכת לקרב מול ההתנגדות העממית להמשך מדיניות הכיבוש והנישול בשטחים ולהפקעות ולהריסת כפרי בדואים בנגב.

מינויו של אלשיך הוא עוד דוגמה לאופן בו הכיבוש, דרך המנגנונים המתחזקים אותו, המנטליות שהוא מייצר, והמיליטריזציה שהוא כופה, חודר לתוך החברה בישראל. זה קורה באמצעות מיליטריזציה של ארגון כמו המשטרה, אבל לא פחות באמצעות  מתנחליזציה של החברה. ההשתלטות של הימין האידיאולוגי על תחומים הולכים וגדלים בחברה בישראל – בתקשורת, במשפט, באקדמיה וכמובן בצבא, מייצרת תנופה של סטנדרטים אתיים מעוותים. במשטרה בה רבים מהקצינים הבכירים נחשפו כעברייני מין, יש צורך בשינוי. אך אלשיך נבחר לא מסיבה זו. הוא אמור להביא עמו את הערכים המקובלים ב'כוכב השחר' – נישול והפקעה ודחיקת הפלסטינים.

צריך גישה אזרחית

מה שהמשטרה צריכה, כדי לממש את תפקידה, הוא פחות חשיבה צבאית ו'בטחוניסטית' – ויותר גישה אזרחית.  היא לא צריכה לחשוב על איך היא מייצרת הרתעה, אלא על איך היא מפתחת נגישות. במקום תהליכי ההתחמשות של המשטרה, ההופכים אותה לדומה יותר ויותר לצבא, יש לקבל השראה מהמודל הבריטי, בו המשטרה לא נושאת נשק. משטרת ישראל צריכה לנקות את עצמה מתרבות של תקיפות והטרדות מיניות, הנראית כסטנדרט מקצועי בארגון, לא כדי להרבות ירי באזרחים.

גישתו של ארדן, שרצה למנות לתפקיד המפכ"ל מישהו מבחוץ, לא חפה מבעיות, אך אולי יש בה טעם בארגון שנמצא במצב כל כך גרוע. עם זאת, לא עלה בדעתו של השר, כמובן, לבחור מישהי מתחום המשפט, או הרווחה, אפילו החינוך, לעמוד בראש הארגון האמור להגן על האזרחים מפשיעה ו"לשמור על הסדר הציבורי" – רק מי שצבר ניסיון בדיכוי פלסטינים כשיר, מסתבר, לתפקיד הרם.

נמרוד פלשנברג

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"