מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו ביקר ביום רביעי בארץ ודן בהמשך המאבק נגד איראן, בסיפוח חלקים מהגדה הכבושה ובהגבלת הסחר הישראלי עם סין. בחדשות 13 פורסם באותו יום כי לקראת ביקורו הודיעה ישראל שתבחן מחדש השתתפות של חברה בבעלות סינית במכרז להקמת מתקן ההתפלה הגדול בעולם, "שורק 2", בקיבוץ פלמחים. בכירים ישראלים מסרו כי הודעה על כך הועברה בימים האחרונים לגורמים בממשל בארצות הברית.
ישראל דבקה, כעבד נרצע, באינטרסים של טראמפ דווקא כאשר כישלון ממשלו ברור כשמש. חוסר מנהיגותו וזילות חיי האדם המשתקפת בערכיו המעוותים מביאים רבים בעולם לתהות, האם ארה"ב היא מדינה כושלת (failed state). כדי להסיט מעליו את הביקורת, פתח טראמפ במסע הסתה נגד סין. גובר החשש מפני "מלחמה קרה" בין שתי המעצמות. מלחמה כזאת תפגע גם בישראל, שארה"ב וסין הן שותפות הסחר הראשונה והשנייה שלה. איבה גואה תחריף את בעיות העולם, תיצור עיוות מיליטריסטי בהקצאת משאבים, הסתגרות, קסנופוביה, לאומנות וגזענות, במקום סולידריות ושת"פ הנדרשים כל–כך לפתרון בעיות הסביבה, הבריאות, העוני והפליטות הגלובלית. חיוני שישראל לא תנקוט צד במלחמת טראמפ. להלן תרגום מאמר מערכת בבטאון המפלגה הקומוניסטית הסינית מהשבוע שעבר.
"…ממשלת טראמפ, מחוקקים רפובליקאים וכלי תקשורת שמרניים התומכים בטראמפ, פתחו לאחרונה במתקפות על סין, המהוות ככל הנראה חלק מקמפיין הבחירות של הרפובליקאים. צעד זה בלבל כמה סינים: האם הגל האנטי–סיני גזור לצרכי טראמפ כדי לזכות בבחירה חוזרת? האם יתפוגג לאחר סיום הבחירות? אסור לאמץ אשליה כזו. עוינות נגד סין פושטת בשנים האחרונות בחברה האמריקאית. הגל האנטי–סיני המתמשך מכוון אמנם במיוחד לבחירתו של טראמפ מחדש, אך הוא גם תואם את האידיאולוגיה של המשטר בארה"ב. זה יאפשר לעוינות כלפי סין להמשיך ולבעבע. ארה"ב תמשיך או תבצע התאמות מסוימות במדיניותה הנוכחית כלפי סין אחרי הבחירות, אך לא סביר שהמדיניות תשתנה לחלוטין.
המסע שנועד להטיל על סין את אשמת המגפה יימשך בין אם ייבחר טראמפ או ג'ו ביידן. זו הדרך לגייס את החברה האמריקאית בתחרות שלה עם סין. אם המפלגה הדמוקרטית תעלה לשלטון, גם היא בוודאי תתבע שסין 'תתן את הדין על אחריותה' כפי שעושה ממשל טראמפ. עליית סין גורמת לחלק מהאליטות הפוליטיות האמריקאיות לנטוש את החשיבה הרציונאלית. שיקול דעתם הבסיסי עוות. הם מגזימים ב'איום סין' ונדחפים, משילוב של חרדה ויהירות, לפעול באגרסיביות. תקיפת סין הפכה בהדרגה ל'תקינות הפוליטית החדשה' בארה"ב, ומשפיעה חמורות על ההבנה האובייקטיבית של החברה האמריקאית את הנושאים הקשורים בסין.
המערכת הסינית שונה מזו של ארה"ב. לשתי המדינות שיטות פוליטיות וכלכליות שונות מאוד. אולם לארה"ב יש אינטרס עמוק למצוא פגמים בסין על סמך הערכים של ארה"ב. זה לא רק בגלל שאמריקאים רוצים לתקוף את סין באופן בינלאומי, אלא גם בגלל תחושת העליונות שלהם. מגפת הקורונה חשפה את הליקויים הרבים במערכת האמריקאית, אך האליטות האמריקאיות נותרות שאננות, ומסרבות לחשוב באופן בקורתי לגבי כישלונותיהן.
הן מוצאות פגמים בסין בזכוכית מגדלת. משפט של דיפלומט סיני או מילה של גורם תקשורת סיני ממסדי יכולים להתפרש במהירות יתרה ולהפוך ל'חטא של בייג'ין'. בינתיים מגיבה סין באיפוק ובריסון–עצמי. ארה"ב היא זו שתמיד מעוררת בדעת הקהל מלחמה בין המדינות. את הקולות האנטי–סיניים הרמים ביותר משמיעים נשיא ארה"ב, מזכיר המדינה, וכמה מחוקקים. ברוב המקרים, דוברי משרד החוץ של סין וכמה כלי תקשורת ממסדיים רק מגיבים להאשמות ארה"ב.
על סין להיערך לאתגר ארוך טווח. ראשית, עלינו לחזק ולהעצים את טכנולוגיות הליבה המדעית שלנו ואת הכוח האסטרטגי הצבאי שלנו. המגמה הנוכחית מראה כי ארה"ב תנסה לחנוק את סין באמצעות מגבלות על יצוא טכנולוגיות. סין חייבת להתכונן לתרחיש הגרוע ביותר בהקשר זה. למרות שהיתרון היחסי של ארה"ב בכוח צבאי קונבנציונאלי מול חופי סין הולך ומצטמק, העליונות שלה בנשק גרעיני נותרה מוחצת. זה הציר המרכזי ביוהרה הצבאית של ארה"ב כלפי סין. לכן, משימה דחופה עבור סין היא להרחיב את המאגר הגרעיני שלה ולחזק את יכולת התגובה האסטרטגית שלה.
עלינו לשפר את יכולותינו ולאחד סביבנו מדינות נוספות ברחבי העולם, כולל בעלות ברית של ארה"ב. לשם כך עלינו להרחיב אינטרסים משותפים עם מדינות אלה, ולשאוף לצמצם ולא להרחיב את ההבדלים. עלינו לשכנע אותן כי סין חזקה היא אינטרס לאומי שלהן, ושההבדלים הקיימים בינינו לא יפריעו לכבוד ולהערכה שלנו כלפיהן.
עלינו גם לבצע התאמות פסיכולוגיות. יחסי ארה"ב–סין לא ישובו לעבר, אך עדיין ניתן להימנע מעימות בסגנון המלחמה הקרה. על העם הסיני להימנע מלרגוז בקלות על הפרובוקציות של ארה"ב. עלינו להיות סבלניים כדי לתמרן אסטרטגית מול ארה"ב. ארה"ב היא זו שבמצוקה. על סין להגיב לפרובוקציות של ארה"ב באופן רציונאלי, עוצמתי ומאופק אשר יבטא בצורה הטובה ביותר את הביטחון העצמי הסיני. במקרים רבים נדרש מהסינים להפגין איפוק רב. כשארצות הברית מתגרה לעתים קרובות בסין, מדינות אחרות עלולות לנסות לנצל את ההזדמנות כדי למנף את עצמן בהתנהלותן עם סין. בנסיבות כאלה, צריכה סין להשיב תשובה הולמת או להתעלם בטקט. לא קל להיות הכוח השני בגודלו בעולם, ולפעמים נוח יותר להיות מדינה חלשה שאינה מהווה איום. אין ספק שסין נטלה יוזמה רבה יותר בעניינים רבים, ובהתקדמותנו עלינו להישאר רגועים תוך התמודדות עם אתגרים שונים".
גלובל טיימס; תרגם וערך: אבישי ארליך
המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך" (עמ' 10):
http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2020/05/G20_2020.pdf
