חוקרי המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) לא בחנו לעומק קטעי וידאו שהם עצמם אספו והנוגעים בפגיעה ביו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה (חד"ש), במהלך האירועים באום אל–חיראן; שוטרים שנשאו רובי ספוג באירוע לא נחקרו; וסרטון שבו נראית נקודת אור ירוקה (ככל הנראה של כוונת לייזר) על מצחו של ח"כ עודה רגע לפני שנורה בכדור ספוג – לא נבדק. כך טוען דו"ח של ד"ר אריאל ליבנה, קרימינולוג מומחה, שעליו נסמכת בקשה של הוועד נגד עינויים לפתוח מחדש את התיק. הדו"ח ראה אור בשבוע שעבר.
במכתב למח"ש כתב הוועד כי חקירת מח"ש הייתה "מחדל", וטען כי הירי בעודה היה מכוון ולכן צריך להיחקר כ"עבירה פלילית חמורה". האירוע החל בשעות הבוקר המוקדמות של 18 בינואר 2017, כאשר מאות שוטרים פשטו על הכפר הבלתי–מוכר אום אל–חיראן בנגב. במהלך הפשיטה, ירו שוטרים למוות ביעקוב מוסא אבו אל–קיעאן, עת היה ברכבו. דקות לאחר שנורה, ריססו שוטרים בגז את ח"כ עודה, יידו לעברו רימוני הלם וירו כדורי ספוג שפגעו בגבו ובראשו. זאת, שעה שהוא ופעילים נוספים ניסו להתקרב למקום בו אבו אל–קיעאן דימם למוות. עודה הגיש תלונה למח"ש בגין הפגיעה בו, אולם בספטמבר 2018 החליטה מח"ש לסגור את התיק בשל "חוסר אשמה" וקבעה כי "לא ניתן להוכיח שח"כ עודה נפגע מכדור ספוג". יצוין שהדו"ח של הוועד נגד עינויים בעקבות תקיפתו של ח"כ עודה אינו העדות הראשונה על אודות שקרי המשטרה. בנובמבר 2017 נחשף סרטון, שצילם צלם רשת אל ג׳זירה מוראד סעיד, בו נראה ח"כ עודה מלווה במספר פעילים, זמן קצר לאחר שנשמעו בכפר צרורות הירי שמאוחר יותר התברר כי הרגו את אבו אל–קיעאן. עודה מנסה להתקרב לאזור הירי כדי להציע עזרה ולבדוק האם יש נפגעים.
בתיעוד נראים השוטרים חוסמים את דרכו של יו"ר הרשימה המשותפת, מתקהלים סביבו, דוחפים והודפים אותו ואת הפעילים ואף מרססים לעברם ספריי פלפל. אז נורים כמה רימוני הלם לעבר המקום בו עודה רוכן, בעודו מנסה להתאושש מהכאב בעיניו. כמה דקות מאוחר יותר נפגע ח"כ עודה מירי כדורי ספוג בראשו ובגבו.
כדאי להזכיר בהקשר זה, כי מח"ש צפויה להעמיד לדין את קצין המשטרה שירה למוות בדם קר בסלומון טקה ביוני האחרון. במחלקה נוטים להאשים את הקצין ב"גרימת מוות ברשלנות", עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר. מותו של טקה, צעיר מקהילת יוצאי אתיופיה, עורר גל מחאה נרחב על האלימות המשטרתית נגד חבריה. גם ממקרה זה עולה ריח חריף של טיוח, שכן הקצין לא הואשם בהריגה אלא בעבירה בדרגת חומרה פחותה.
שעה שמתרחב המאבק נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית ונגד אוזלת יד המשטרה (עוד על כך ר' עמוד 8 בגיליון זה), ברור כי משטרת ישראל ואנשיה אינם פועלים היכן שהם נחוצים, אך מגלים פעלתנות יתר כאשר מדובר במגע עם אזרחים שומרי חוק, בייחוד ערבים ויוצאי אתיופיה. אבל לשוטרים האלימים אין ממה לחשוש – מח"ש וממשלת ישראל מגבות אותן ועומדות מאחוריהם.
