מי שבוכה ומי שצוחק, כאשר תעריפי הדלק מרקיעים שחקים
השאלה, מדוע מחירי הנפט ומוצריו מרקיעים שחקים, מטרידה את רוב אזרחי העולם. בכמה מדינות הכריזו נהגים על שביתת מחאה והשביתו את המשאיות. חברות תעופה שוקלות לסגור קווים.
ישנם פרשנים כלכליים המאשימים את הכלכלות הצומחות של סין והודו בביקוש גדל לדלק. מבלי לבטל גורם זה, את הסיבות הראשיות לנסיקת המחירים יש לחפש במקום אחר.
תחילה העובדות: לפני חמש שנים, בשנת 2003, השנה בא פלש הצבא של ארצות-הברית לעירק, המחיר הממוצע של חבית נפט (במחירי 2007) היה 31 דולר. כעבור שנה המחיר הממוצע עלה ל-42 דולר. לאחרונה קפץ המחיר ועלה ל-139 דולר לחבית.
אי-אפשר להסביר עליית מחירים של פי 4.3 במהלך חמש שנים רק באינפלציה (שהייתה מתונה), ורק בשחיקה של שער הדולר, למרות שגם שני גורמים אלה השפיעו. אז מה בכל זאת הקפיץ את מחיר הדלקים?
פול קרייג רוברטס, שהיה עוזר שר האוצר של ארה"ב בתקופת הנשיא רייגן ועורך בעיתון הכלכלי "וול סטריט ג'ורנל", מציע הסברים אחרים לעליית המחירים התלולה.
רוברטס מצביע על הגרעונות הענקיים שצבר ממשל בוש הן בתקציב הפדרלי והן בסחר החוץ. הגרעונות האלה החלישו את מעמד הדולר, וספקי הנפט תבעו לקבל יותר דולרים עבור הנפט שהם מספקים. באותו זמן, מחשש שהמיתון בארה"ב יעמיק, הבנק הפדרלי שופך, פשוטו כמשמעו, עוד ועוד דולרים לכלכלה האמריקאית, בקוותו שבדרך זו הוא יעודד השקעות. ממשל בוש גם דואג לשערי ריבית נמוכים אפילו מהאינפלציה הצפויה. כך דוחף ממשל בוש את התאגידים והקרנות עם עודפי ההון העצומים לחפש אפיקי השקעה אחרים, כמו השקעה בעיסקות נפט עתידיות.
ל"חגיגה" הזאת מצטרפים הבנקים להשקעות וקרנות הון, אשר מנסים לפצות את עצמם על ההפסדים שספגו בשוק המשכנתאות בהימור מסיבי על חוזים עתידיים לרכישת נפט, שחבויה בהם ההנחה, שהמחירים ימשיכו לעלות. כך התהוותה לה "בועת נפט", התופסת את מקומה של "בועת הנדל"ן" שהתפוצצה.
במקביל, מדרבן ממשל בוש את עליית מחירי הנפט באמצעות ההכרזות והרמזים לגבי מלחמה נגד אירן. וכמו שהמלחמה בעירק ב-2003 גרמה (כרגיל במלחמה המתנהלת נגד ארץ מפיקת נפט) לעליית מחירים, כך גם הדיבורים (השר מופז, למשל, וגם המועמד לנשיאות אובאמה) על מלחמה אפשרית נגד אירן, שעלולה להשפיע על כלל האספקה של נפט מהמזרח-התיכון, גורמים לאגירת מלאים גדולים, ובכך – לעליית מחירים.
וכאשר עולים המחירים, גם חבריו של בוש בבית, תאגידי הנפט הפועלים בארה"ב עצמה, חוככים ידיהם בהנאה, שכן מחירים גבוהים מעניקים כדאיות להפקת הנפט אפילו מבארות שנזנחו. והרי חברים צריך לשמח…
לכן אפשר להעריך, כי העלייה התלולה במחירי הנפט הייתה בעצם התוצאה המקווה של ממשל בוש, המנהל "מלחמה מתמדת ומתרחבת בטרור", שביטוייה הבוטים הם המלחמות באפגניסטן ובעירק, והליבוי של סכסוכים ברחבי העולם.
נכון ההתייקרות הזאת מחמירה עוד יותר את חייהם של מיליארדי אנשים עניים ופוגעת אפילו בשכבות עובדים הנחשבות מבוססות – אך זה באמת לא מעניין את בוש. העיקר שהתאגידים וחברות ההשקעה, וגם חברות הנשק והציוד הצבאי, וגם החברות לעבודות תשתית – ירוויחו.
