מחווה למנהיג הקומוניסטי הוותיק בנימין גונן

בשנת 1951, לקראת הבחירות לכנסת, הגיעה לכפר עראבה קבוצה גדולה של חברים וחברות צעירים יהודים וערבים, יחד עם החברים ג'ורג' טובי ובנימין גונן, שהיה הקומוניסט היהודי הראשון שפגשתי אי פעם. שני החברים דיברו אז אל ההמונים שהגיעו לשמוע ולהתעניין, וגם אני הייתי שם, לאחר שהכרתי את הקומוניסטים ואת עיתון "אלאתיחאד" בסוף שנת 1950. אחי סלים החל להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית באותן בחירות, ואולי זו הסיבה שבגללה הגעתי לאותה אסיפה בעראבה. אחר כך המשכנו לסכנין וגם שם התקיים סיור שנחתם באסיפה, בה הפעילים קראו להצביע עבור המפלגה. היכרותי עמם לא הייתה עמוקה, אבל דמותם ושמותיהם של החברים נחרטו בראשי. בשנת 1952, כשהצטרפתי לשורות הנוער הקומוניסטי, ידעתי ששני החברים הם ממנהיגי בנק"י. בשנת 1954 סיימתי כיתה ח' ונסעתי לחיפה לחפש עבודה. הכרתי את החבר עבאס זין אלדין שלקח אותי למועדון בנק"י במדרגות המרוניטים, והתחלתי להגיע למקום ולהכיר את החברים היהודים והערבים. עבדתי אז בשטיפת כלים באחת המסעדות. לאחר כמה ימים בעל הבית פיטר אותי וסירב לשלם לי את שכר העבודה. הלכתי למועדון וסיפרתי לחברים, ואז ליווה אותי החבר בנימין ונזף בבעל הבית: באיזה זכות אתה לא משלם לבחור הזה את השכר המגיע לו?! ואכן הוא שילם את כל השכר. וכך החל הקשר להתהדק יותר ויותר.

באחד במאי 1958 הייתי מזכיר סניף בנק"י בעראבה. נעצרתי וישבתי בכלא. באותה תקופה חברים רבים מבנק"י ביקרו אצלי בכלא, ובמיוחד חברים יהודים, בכלא רמלה ואח"כ בכלא דאמון. בנימין היה מבקר אותי וגם מארגן משלחות סולידריות מחיפה לכלא דאמון שעל הכרמל. לאחר ששוחררתי מהכלא בתחילת שנת 1960, דאגה המפלגה שאעשה בדיקות רפואיות. החברה יוכבד, אשתו של בנימין, עבדה אז בבי"ח רמב"ם בחיפה במחלקת הרנטגן, ועשתי לי בדיקות וצילומים. ומאז התהדק הקשר עם הגוננים, והוא נמשך עד עצם היום הזה, ובוודאי יימשך כל עוד אנחנו בחיים.

ליוויתי את החבר בנימין במוסדות בנק"י כשהיה מזכ"ל. אח"כ הוא היה אחראי מטעם הלשכה הפוליטית על הקשר עם בנק"י, והייתי חבר עד מרכזי ופונקציונר. אח"כ שנינו היינו חברים במוסדות המרכזיים של המפלגה שנים רבות. בתקופה זו הכרתי לעומק את החבר הזה, קומוניסט ואינטרנציונליסט בכל רמ"ח אבריו, נאמן לעקרונות המפלגה, אמיץ ואוונגרדי בעבודה הציבורית, ומאמין גדול באחווה יהודיתערבית ובקיום המשותף בין שני העמים, ובכך שלא יהיה ביטחון ויציבות ורווחה בארץ ובאזור בלא שהעם הפלסטיני יממש את זכותו להגדרה עצמית במדינה משלו, בצד מדינת ישראל.

2016-11-07_184124

החבר בנימין מילא תפקיד היסטורי חשוב ביותר במשבר של שנת 1965 במפלגה. יחד עם החברים מאיר וילנר, סשה חנין, עוזי בורשטיין וחברים רבים נוספים יהודים וערבים ששמרו על האינטרנציונליזם של המפלגה ועל האחדות היהודיתערבית. הודות לאותם חברים למדתי והשתכנעתי עוד יותר באחוות העמים ובמאבק המשותף בין הכוחות המתקדמים היהודיים והערביים.

עוד מימי נעוריו, היה החבר בנימין מוטה לזכויות העובדים, הפלאחים וכל המוחלשים עלי אדמות. ולכן היה לאחד מהמנהיגים האיגוד מקצועיים הפעילים ביותר. הוא היה מגיע למקומות העבודה, מדבר עם העובדים, לומד את בעיותיהם ופועל לפתור אותן. הוא מופת ומורשתו צריכה להיות נר לרגליהם של חברי בנק"י וחברי המפלגה.

ספרו "חיים אדומים" מגולל את סיפור חייו, שהוקדשו למאבק מול האויב המעמדי ומול פושעי המלחמה, ותמיד לצד העובדים. אני מאחל לו ולחברה יוכבד בריאות, חיים ארוכים והמשך עשייה ונתינה.

תופיק כנאענה

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב