מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), עאדל עאמר, שוחח השבוע עם "זו הדרך" על תוצאות הבחירות לכנסת ה-24 ועל משמעויותיהן הפוליטיות.

אלו מסקנות אפשר להפיק מתוצאות הבחירות? מה ניתן ללמוד מהן על המציאות הפוליטית בישראל?

ברור מתוצאות הבחירות שהמשבר הפוליטי אליו נקלעה ישראל הגיע לשפל חדש. הבחירות לא פתרו אותו. נתניהו הוא המייצג הבולט ביותר של משבר זה, אבל זה משבר עמוק יותר של פוליטיקה ושל מדיניות. גם האופוזיציה המתיימרת להחליף את נתניהו לא מציגה אלטרנטיבה מדינית לדרכם של נתניהו והימין. המשבר יימשך כל עוד הסוגיות האמיתיות של החברה הישראלית לא יגיעו לפתרונן.

באלה סוגיות מדובר?

בראש ובראשונה – הסוגיה הפלסטינית, או המשך הכיבוש וההתנחלויות. העובדה שנושאים אלה ירדו מסדר היום של מערכות הבחירות התכופות בישראל אין משמעה שהם נעלמו או אינם משפיעים על יתר התהליכים בחברה הישראלית. ההיפך הוא הנכון – ההתעלמות מסוגיות אלה רק החמירה את הסתירות הפנימיות בישראל. לכן אם המערכת הפוליטית חפצה ביציאה מהמשבר, היא חייבת להתמודד עם סוגיית הכיבוש וההגדרה העצמית של העם הערבי-הפלסטיני.

בנוסף ישנו המשבר החברתי-כלכלי, שהקורונה רק העמיקה אותו. מספר העניים בחברה הישראלית הוא עצום: מעל מיליון וחצי אנשים. גם סוגיה זו לא באה אל פתרונה ולא קיבלה את מקומה הראוי במערכות הבחירות האחרונות.

סוגיה חשובה לא פחות היא המשך מדיניות האפליה הגזענית נגד האוכלוסייה הערבית והמשך הפוליטיקה של אפליה על בסיס לאומי, ששיאה בחקיקת חוק הלאום המנשל את האוכלוסייה הערבית מזכויותיה במולדתה שלה. לכך ניתן להוסיף גם את חוק קמיניץ להריסת בתים, הפוגע בזכות הבסיסית ביותר של כל אדם לקורת גג ולחיים בכבוד. אפליה גזענית זו באה לידי ביטוי גם בהתפשטות הפשע המאורגן בחברה הערבית, שדורש טיפול מידי, מקיף ותקיף, באמצעות תוכנית רב-שנתית ומתוקצבת כיאות.

מה מבטאת העלייה בכוחה של רע"מ בראשות מנסור עבאס?

התנועה האסלאמית, המתמודדת בבחירות לכנסת תחת השם רע"מ, אכן התחזקה וזכתה ביותר קולות מאשר בבחירות לכנסת ה-21, אז התמודדה במשותף עם בל"ד. זה נתון אובייקטיבי. לצערי הקו הפופוליסטי-הימני שהובילה רע"מ שלט במערכת בחירות זו. המתקפה האגרסיבית של רע"מ נגד חד"ש ונגד הרשימה המשותפת התמקדה במוטיבים שמרניים במקום בבעיות אמיתיות של החברה הערבית. מוטיבים אלה הוצגו בקמפיין של רע"מ כסוגיות המרכזיות שעל סדר היום, תוך התעלמות מהבעיות האמיתיות של החברה הערבית בישראל וסילוף מסוכן של המציאות הפוליטית. במקום לדבר על האפליה הגזענית נאלצנו להתמודד עם סדר יום שמרני.

גם תפקידם של נציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת ומידת ההשפעה שלהם היו נושאים שנדונו במערכת הבחירות. המסר של מנסור עבאס הוא שעל הנציגים הערבים בכנסת לנסות להשפיע על קבלת ההחלטות של הממשלה, ולא משנה מי נמצא בשלטון. להגיד שאנחנו "לא בכיס של הימין ולא בכיס של השמאל" כפי שאומר עבאס, בעודו עושה הכל כדי להוכיח שהוא פוסל את השמאל ומתכוון לחבור לימין, זה לטפח אשליה מסוכנת ביחס למציאות הפוליטית בישראל. בימין יש מרכיב פשיסטי גדול שלא יקבל את האוכלוסייה הערבית בשום אופן ולא יכיר בזכויותיה הלאומיות או האזרחיות. לכן אינני צופה שלהישג של רע"מ תהיה השפעה מכרעת – לא במערכת הפוליטית הישראלית ולא בחברה הערבית. התפיסה שלו צפויה לנחול כישלון.

מה הסיבות לפגיעה בכוחה של הרשימה המשותפת? מדוע רבים בציבור הערבי לא מימשו את זכות ההצבעה?

היינו צריכים להתאמץ יותר. הייתה לנו תקלה חמורה מאוד בפרסום ובתעמולה של הרשימה המשותפת. אבל הסיבה העיקרית היא הכעס של הבוחר הערבי על פירוקה של הרשימה המשותפת בידי הרשימה האסלאמית. הפירוק הכניס את הבוחר הערבי למצב של ייאוש, של אובדן התקווה לשינוי והאמונה ביכולת להשפיע. פירוק המשותפת הוא הסיבה העיקרית לאחוז ההצבעה הנמוך, וזאת נוסף לתקלות בקמפיין שלנו שלא הצליח להגיע לרמת גיוס מסיבי של האוכלוסייה.

האם נוכח תוצאות הבחירות ומה שנראה כקרע שאינו ניתן לאיחוי עם התנועה האסלאמית, צריך לשמור על הרשימה המשותפת? אולי מוטב לחפש בריתות אלקטורליות אחרות?

העמדה שלנו כמפלגה קומוניסטית היא בעד הקמת בריתות על בסיס מצע פוליטי, חברתי וכלכלי משותף. מתוך ראיה פוליטית זו הקמנו את חד"ש ב-1977 ואת הרשימה המשותפת ב-2015. כאשר מנסור עבאס פירק את המשותפת בפעם הראשונה ב-2019, התעקשנו על קיום ברית עם תע"ל בראשות אחמד טיבי. כאשר החלו ב-2020 סימנים של פילוג מצד התנועה האסלאמית, ביקר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) אצל כל מנהיגי התנועה האסלאמית באופן אישי והפציר בהם לא לפרוש מהמשותפת.

אנחנו בעיקרון בעד בריתות ובעד המשך קיומה של הרשימה המשותפת, אבל אנחנו מוכרחים לעבור יחד עם שותפינו תהליך של הסקת מסקנות. עלינו לחשוב כיצד לחזק את הרשימה המשותפת ולחדש את פנייתה לציבור – הערבי וגם היהודי. זה העיקרון שמנחה אותנו. בתקופה זו אנחנו בתהליך של למידה ושל הסקת מסקנות ממערכת הבחירות.

האם אתה צופה מערכת בחירות חמישית בקרוב?

קשה להעריך, אבל כנגזרת מהדברים שאמרתי בתחילת הריאיון, אני חושב שכן. הבחירות לא סיפקו תשובות אמיתיות לבעיות החברה בישראל, וגם האופוזיציה הציונית אינה מציעה תשובה ברורה. משום כך המשבר הפוליטי צפוי להימשך, ולכן יש סיכוי גדול מאוד שיתקיימו בחירות בקרוב – בין אם תקום ממשלה ובין אם לא. מתי בדיוק הן יתקיימו – אי אפשר לדעת. כעת עלינו לסכם את מערכת הבחירות שנסתיימה ולהסיק מסקנות אמיצות.

אסף טלגם