כואב לי מאוד מה שקורה בחברה. אני קרוב ליציאה לגמלאות לאחר שנים רבות כטכנאי. לא פוטרתי, אלא הוציאו אותי לחל"ת לזמן בלתי מוגבל. אבל באמת כואב לי איך מפעל מפואר שנבנה במשך עשרות שנים בידי אלפי עובדים יורד לטמיון. אגב, הוציאו אותי לחל"ת במקום לפטר אותי כי לאחר שנות עבודה רבות כל כך במקרה של פיטורים הייתי זכאי לסכום גבוה במיוחד כפיצויים. אבל זה בסדר, אני לא עוזב את הספינה השוקעת ואת חבריי.
אסיפת עובדי אל על, ביום חמישי האחרון, ליד מטה הנהלת החברה בנתב"ג (צילום: ועד עובדים)
נולדתי בדרום תל–אביב ולמדתי בבית הספר התיכון הולץ של רשת עמל, בדרך קיבוץ גלויות, שהיה די קרוב לבית. בהולץ לומדים את מקצועות התעופה, ולכן בתום הלימודים גויסתי יחד עם חבריי לספסל הלימודים לחיל האוויר. אחרי השירות הצבאי נכנסנו רובנו לעבודה באל על, כשעוד קראו לחברה "המוביל הלאומי". מחיל האוויר ישירות לאל על, לא נסענו להודו ולא טיילנו בדרום אמריקה. לא היה לנו ראש ובעיקר לא היה לנו כסף כדי להסתובב בעולם. היינו צריכים לתמוך במשפחה ואלה שהתחתנו, כמוני, לבנות בית בישראל.
אני גם זוכר היטב את מהלך ההפרטה ב-2003. השלב האחרון היה כאשר ועדת הכספים אישרה את ההפרטה ברוב של תשעה ח"כים מול שבעה. הייתי שם בדיון הסוער בוועדת הכספים כאשר שר התחבורה, אביגדור ליברמן, אמר ליו"ר משה גפני: "אצל הבעלים הפרטיים ובעזרת השם אל על תטוס בשבת". אני זוכר היטב, כי כנציגי העובדים התנגדנו נחרצות למהלך. ליברמן הוסיף: "ההפרטה תאפשר להבריא את החברה ולפתח אותה. הצענו לעובדים הצעה נדיבה והם יקבלו גם תוכניות פרישה מרצון". זה האיש שעבורו "מילה זו מילה". ומה קרה מאז? אל על לא טסה בשבת, פוטרו המון עובדים, ותחת הבעלות הפרטית הגיעה החברה אל עברי פי פחת. וכעת נשקפת סכנה למקום עבודתם של כ-6,000 עובדים.
מי שדחף אז להפרטה היה גם ח"כ בייגה שוחט ממפלגת העבודה. ואין לשכוח את שר האוצר באותה תקופה – בנימין נתניהו, שהצהיר: "ההפרטה תבריא את החברה; מדובר בהחלטה היסטורית. הממשלה מתכוונת לקדם במהירות הפרטות ושינויים מבניים במשק שיגדילו את התחרות ויקטינו את כוחם של הוועדים. כאשר החברה תעבור לידיים פרטיות היא לא תוכל להיות עוד בת ערובה בידי הוועדים"; ואני מקווה שאני מצטט מילה במילה.
המכה השנייה הייתה מימוש המדיניות של "שמיים פתוחים" שחשפה אותנו, העובדים, לתחרות בלתי הוגנת מול חברות זרות בהן אין עבודה מאורגנת. ומי היה השר שדחף ל"שמיים הפתוחים"? חברו הטוב של ביבי, שר החוץ ישראל כץ. עכשיו הגיעה המכה השלישית והקשה ביותר, עבורנו העובדים. האוצר מציע סיוע לחברה אך מתנה אותה בתמיכת העובדים בתוכנית הבראה קשה במיוחד, הדורשת פיטורים של כ-1,200 עובדים – 60% מתוכם עובדים קבועים. זורקים לרחוב אחד מכל שישה עובדים. המדינה דוחפת אותנו לאבטלה כדי להבטיח את הרווחיות של בעלי הבית.
ומה הציעה ההסתדרות? הסכמה ליציאה לחופשה ללא תשלום; פיטורי עוד 300 עובדים זמניים, בנוסף ל-400 שכבר פוטרו; ויתורי שכר בגובה של 20%-15% במשך שבע שנים; ופרישה מוקדמת של 400 עובדים נוספים. מדובר במיליארד דולר בקירוב שייצאו ישירות מכיסי העובדים לקופת החברה. נוכח העלות הגבוהה של הסיוע הממלכתי או של מתנת העובדים – עדיף היה להלאים את החברה או להעבירה לידי העובדים. אבל לא כך פועלות הממשלה שהפריטה את אל על וההסתדרות שנתנה יד להפרטה. לדעת הממשלה וההסתדרות, העובדים צריכים לשלם את מחיר כישלון ההנהלה – שהחל עוד בטרם פרץ משבר הקורונה. אין לי גם ציפיות גבוהות מיו"ר הוועד. ביולי האחרון, לפני סבב הבחירות הראשון, הוא קרא לעובדים "ללא הבדל עמדות הפוליטיות" להצטרף לליכוד.
