מה שהנשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא סובל: 100 שנה למהפכת פברואר

המהפכה ברוסיה ניצתה ביום האישה הבינלאומי, לפני 100 שנה. ב–8 במארס 1917 החלו אלפי פועלות במפעלים שונים בפטרוגרד — בירת רוסיה באותה העת — בשביתה בת שבוע. היה זה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ״המלחמה הגדולה״ העקובה מדם. תנאי המחיה החריפו, הקצבת המזון קטנה, ותחת הסיסמה ״לחם ושלום״ יצאו נשים רבות — יחד עם עובדים שהצטרפו אליהן — לעצרות ענק ולהפגנות מחאה ברחבי הבירה. העימותים עם כוחות המשטרה ועם צבא הצאר היו אלימים. העימותים גבו מאות קרבנות והתפשטו מפטרוגרד לערים נוספות, אך חיילים רבים עברו בהדרגה לצדם של המהפכנים, וכעבור פחות משבוע פרש הצאר ניקולאי השני מכהונתו, נעצר והוגלה, וכך הגיעו 300 שנות שלטונו של בית רומנוב לסיומן.

2017-03-17_193329

כל זה קרה בתחילת מארס 1917, אך לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותן שנים ברוסיה, והקדים במקצת את הלוח הגרגוריאני, היו אלה ימיו האחרונים של פברואר, ועל כן כונתה התקוממות זו בשם "מהפכת פברואר". בעקבותיה נוסדו ממשלה זמנית ופרלמנט כלל־רוסי. אך אלה החזיקו מעמד רק כמה חודשים: באוקטובר אותה שנה הסתערו כוחות הצבא האדום של המפלגה הבולשביקית על ארמון החורף בפטרוגרד, ו.אי. לנין הכריז על ממשלה חדשה, וכך כונן המשטר הסוציאליסטי הראשון.

מהפכת 1917 הייתה מהאירועים המכריעים של המאה ה–20. בספרו ״עידן הקיצוניות״ (עם עובד, 1999), גודר ההיסטוריון הבריטי אריק הובסבאום את גבולותיה של ״המאה ה–20 הקצרה״ על פי משך קיומה של רוסיה הסובייטית – ברית המועצות: כתקופה היסטורית, ולא רק קלנדרית, הוא טוען, כי ראשיתה של המאה ה–20 במלחמת העולם הראשונה שבמהלכה התחוללה המהפכה הרוסית, וסופה בנפילת הגוש הסוציאליסטי ב–1991. האירועים הפוליטיים המרכזיים של המאה — עליית הפשיזם והנאציזם ותבוסתם, המלחמה הקרה, תהליכי השחרור הלאומי והחברתי בעולם השלישי, תנועות הפועלים, התנועות החברתיות והתנועה הקומוניסטית — כולם טבועים בחותמה של מהפכת 1917, כבסיס, כאופק או כאיום על הקפיטליזם והבורגנות.

אך 12 במרס האחרון — התאריך הנחשב לתחילת ההתקוממות — לא צוין ברוסיה של הנשיא ולדימיר פוטין כחג לאומי. גם לא התפרסמה כל פרשנות מטעם השלטון לגבי האירועים לפני מאה שנה.

שליח ה"ניו יורק טיימס" במוסקבה כתב: "ההסבר הרשמי להתעלמות מהמאורע הוא שרוסיה נותרה מפולגת מדי בדבר תוצאותיה של אותה שנה גורלית. אך הסיבה הסבירה יותר, כפי שמתברר מדברי בעלי תפקידים בקרמלין, היסטוריונים ופרשנים אחרים, היא שהנשיא פוטין מתעב את הרעיון של מהפכה, ועל אחת כמה וכמה את עצם המחשבה בדבר רוסים החוגגים ברחובות את הפלתו של שליט כלשהו. יתרה מכך, 1917 מקלקלת את גרסת הקרמלין לתולדות רוסיה — המוצגות כצעדה ארוכה ומאוחדת אל עבר הגדולה, נרטיב שנועד לעורר תחושה של גאווה לאומית וייעוד."

ועוד: "הקו הרשמי של הקרמלין הוא הימנעות ממחלוקת פנימית. לדברי מיכאיל שבידקוי, נציגו המיוחד של פוטין לענייני תרבות, 'בעיני קבוצה אחת, המהפכה הייתה למעשה טקס ההשכבה של רוסיה הגדולה — ה'ברקזיט' של רוסיה, אז עצרנו את התפתחותנו במסגרת אירופה. אך בעיני אחרים, העבר הסובייטי הוא התקופה הטובה ביותר של חייהם'".

מ״א

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב