מה מציעות מפלגות הממסד כדי להתמודד עם האבטלה הקשה? לא הרבה

בבחירות ההולכות וקרבות לכנסת ה-24 ישנו "נוכח-נפקד" בולט במיוחד: מעמד העובדים. נוכח – כי כמה ממפלגות הממסד  עוסקות באבטלה הגבוהה, תולדה של משבר הקורונה המתמשך (סיעת האופוזיציה העקבית העיקרית, הרשימה המשותפת, טרם פרסמה מצע כלכלי-חברתי). מעמד העובדים נפקד – כי הדאגה העיקרית היא לשיקום המשק הקפיטליסטי ולא לאינטרסים של העובדות והעובדים.

מובטלת מתייצבת בשירות התעסוקה (צילום: שירות התעסוקה)

 

לפי נתוני הלמ"ס שפורסמו השבוע (15.2), מגמת העלייה בשיעור האבטלה נמשכה גם במחצית השנייה של ינואר. שיעור האבטלה עומד על יותר מ-19%, שהם כ-800 אלף עובדות ועובדים. אבל ההכרה בכך שישנם מובטלים רבים (רבים מדי!) לא בהכרח מובילה למסקנות הנכונות. יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, נאמן לדרכו הימנית הניאו-ליברלית הציע, למשל, גם לדאוג למובטלים וגם לקצץ בקצבאות, כולל קצבת אבטלה. הצעה מעצבנת זו מעלימה את העובדה שרוב המובטלים נמנים עם בעלי השכר הנמוך בקרב העובדים, ושרובם נשים; וכי הקצבאות הן נדבך חשוב בהכנסות משפחותיהם.

 

המודל הגרמני, הספרדי והארגנטיני

בצד השני של המפה הפוליטית הציונית, ניצבת מרצ שמציעה לאמץ את "המודל הגרמני" (של ממשלת מרקל השמרנית) שעיקרו סבסוד מעסיקים במקום להעניק דמי אבטלה. אך קיימים בעולם גם "מודלים" אחרים: ישנן מדינות, בהן ספרד וארגנטינה, שאסרו בחוק על פיטורים בעת המשבר. מרצ, בדומה לכמה מדינות ובהן (שוב) ארגנטינה, גם מציעה בצדק להטיל "מס עושר" על בעלי ההון בשיעור של כ-1% ועד 3% של "ההון הצבור" (כולל נכסים? חברות בחו"ל? הפקדות במקלטי מס?). על מי בדיוק יוטל "מס העושר"? לא ברור. גם "תקווה חדשה" של ח"כ גדעון סער מציעה לסבסד מעסיקים. באתר המפלגה נכתב כי "תקווה חדשה תצמצם את האבטלה שהגיעה לשיא בעקבות הקורונה ותעודד חזרה לעבודה באמצעות מענקים והטבות למעסיקים שיחזירו עובדים וגם לעובדים עצמם". נשמע מוכר? גם שר האוצר הכושל של הליכוד, ישראל כ"ץ, טוען כך.

 

העבודה ללא עובדים

הניסיון למצוא רמז במצע של "העבודה" לעמדותיה בשאלות כלכלה, חברה ואבטלה לא עלה יפה. מפלגה זו לא פרסמה מצע ומדברי יו"ר המפלגה, ח"כ מרב מיכאלי, קשה לדלות פרטים על תפיסת עולם כלשהי. אולי ראוי להזכיר לח"כ מיכאלי שלמפלגתה קוראים "העבודה". גם למפלגת השלטון הימנית, הליכוד, אין שום התייחסות לשאלות אלה; בדומה ל"עבודה", הליכוד לא פרסם מצע. עוד מפלגות ללא מצע (ולא רק בשאלות חברתיות): ש"ס ויהדות התורה החרדיות. כנראה שלארבע המפלגות, הראשונה אחזה בהנהגת המדינה בשלושה העשורים הראשונים לקיומה, ואילו האחרות בשלטון בשלושים השנים האחרונות – אין מה להציע לבוחר.

הניסיון למצוא את המצע של "ימינה" נידון לכישלון אף הוא. אתר המפלגה חדל לפעול. בדף הפייסבוק של "ימינה" פורסמו המון צילומים של חברי כנסת נפתלי בנט ואיילת שקד, אבל אפס תוכן בשאלות כלכלה וחברה.  גם לציונות הדתית של ח"כ בצלאל סמוטריץ' אין מצע ואין שום התייחסות לשאלות חברה וכלכלה, ובראשן האבטלה הגוברת.

מצבם של המובטלים אינו מנותק מהמשבר הפוליטי והכלכלי המחריף בעיצומה של המגפה. על מנת לתת מענה לאבטלה, ולו ראשוני, יש לאמץ תוכנית חלופית שהעובדים במרכזה – ולא שיקום הכלכלה הקפיטליסטית על חשבונם.

ארבעת הצעדים הנחוצים הם: יצירת מקומות עבודה חדשים באמצעות עידוד בעלות עובדים על אמצעי ייצור (קואופרטיבים) והקמת תאגידים ממלכתיים שיעסקו בהפיכת הכלכלה הישראלית ל"ירוקה"; חיזוק מנגנוני המדינה ובהם מערכות הבריאות, החינוך והרווחה – תוך ביטול חוזים אישיים ועבודה קבלנית; שינוי מדיניות המס: מי שמרוויח יותר ישלם יותר, ובייחוד התאגידים הגדולים המקומיים והזרים הנהנים מפטורי מס; והפסקת ההשקעות האדירות בהעמקת הכיבוש של השטחים הפלסטיניים והצטיידות הצבא בנשק חדש כהכנה לתקיפה נגד איראן, שעלולה להידרדר עד כדי מלחמה כוללת. בסיכום: בעלי ההון הם אלה שצריכים לשלם את מחיר המשבר, והמדינה חייבת לקחת חלק פעיל ביצירת מקומות עבודה.

אפרים דוידי

עוד בנושא:

האבטלה החריפה בעקבות הסגר השלישי: 800 אלף עובדות ועובדים מחוסרי עבודה

 

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"