מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד (ימין) והגנרל הסעודי בדימוס אנואר אשאקי (שמאל). מאחור משקיף האידיאולוג הניאו-שמרן אליוט אברמס, דמות מובילה בימין האמריקאי, בכנס בוושינגטון בשנה שעברה (צילום: המועצה ליחסי חוץ של ארה"ב)

 

סעודיה לא הכירה בישראל ואף שלחה את צבאה למלחמות 48', 67' ו-73'. בשנות ה-70 יזמה את חרם הנפט הבינלאומי שכוון נגד ישראל. לאחר חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים, סעודיה אף החרימה את מצרים. בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, בהם היו מעורבים בעיקר סעודים, שינתה הממלכה האסלאמית את גישתה האסטרטגית.

תכנית השלום הסעודית מ-2002, אותה אימצה  הליגה הערבית מאוחר יותר, קוראת להכרה ולנרמול היחסים בין הארצות הערביות וישראל לאחר שישראל תיסוג מהשטחים שכבשה ב-67', כולל ממזרח ירושלים והגולן,  תיכון מדינה פלסטינית ריבונית בגדה ובעזה, שבירתה בירושלים, ויושג פתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים על פי החלטת האו"ם 194.

אריאל שרון שלל את התכנית מעיקרה, אולם אולמרט ופרס מצאו בה נקודות חיוביות למשא-ומתן. ב-2005 נאלצה סעודיה לבטל רשמית את החרם הכלכלי על ישראל כתנאי להתקבלותה לארגון הסחר הבינלאומי. ב-2007 אושררה שוב תכנית השלום  הערבית בידי 22 חברות הליגה הערבית, וגם 54 חברות ארגון המדינות המוסלמיות אימצו אותה. יאסר ערפאת קיבל את התכנית ומחמוד עבאס קרא לאובמה לאמץ אותה כמדיניות רשמית של ארה"ב. נתניהו מתייחס לתכנית לכאורה בחיוב, אך למעשה מתנגד לכל הדרישות כלפי ישראל המופיעות בה.

בראיון שנתן ב-2014 ל"ג'רוסלם פוסט", הביע נתניהו את עמדתו בנושא תכנית השלום הערבית. הוא אמר שהיוזמה שורטטה בזמן בעל משמעות אחרת במזרח התיכון ואינה רלבנטית יותר. כשנשאל, אם יקבל את ההצעה הסעודית, אמר שהשאלה אינה הצעת השלום הסעודית: "אם תקרא אותה בעיון תראה שהיא נטועה בתקופה אחרת, לפני עליית החמאס, לפני שהחמאס השתלט על עזה, לפני שדאעש תפס נתחים מסוריה ועיראק ובעצם פירק את הארצות הללו, לפני שאיראן האיצה תכנית גרעינית". עוד הוסיף נתניהו: "התכנית שקראה לישראל לסגת לקווים שלפני 1967 כולל החזרת הגולן הותוותה לפני ההשתלטות של אל-קעאידה על סוריה והגולן" (26.4.16).

 

יחסים עמוקים דה פקטו

נתניהו מבקש לעקוף את התכנית הסעודית, לאכול את פירותיה ולא לשלם את מחירה. הוא מעלה 'סדר יום מזרח תיכוני' אחר, שבו השאלה הפלסטינית מועלמת ואינה צריכה למלא שום תפקיד ביחסים בין ישראל, הארצות הערביות וארצות מוסלמיות. למרות שתכנית השלום הערבית לא נתקבלה וסעודיה וישראל לא פתחו שגרירויות זו אצל זו – הן משתפות פעולה בעשור האחרון באופן עמוק, אך ללא פן פורמלי. עד השנים האחרונות היו המגעים חסויים ועכשיו הם מתנהלים בגלוי.

מזה זמן רוחשות בתקשורת העולמית שמועות בדבר קשרים בין ישראל לסעודיה. נכתב, למשל, שהסעודים הסכימו שמטוסים ישראלים יעברו במרחב האווירי שלהם בעת התקפה על איראן; על מימון סעודי של ההצטיידות הישראלית למתקפה על איראן והמלחמה האלקטרונית נגדה; שישראל הציעה לסעודים לרכוש את "כיפת ברזל"; שישראל הסכימה ב-2011 למכירת טנקים גרמניים וציוד אווירי מתקדם מארה"ב לסעודיה;  על עסקת מלט"ים ישראליים לסעודיה דרך דרום אפריקה; על שבמהלך המתקפה על עזה, 'צוק איתן',  סעודיה, ישראל ומצרים תאמו  מודיעין ומהלכים; על פגישות סדירות בין ראשי המודיעין הישראלי והסעודי; על שהמלך הסעודי סלמאן תרם באמצעות מיליארדר ישראלי בלונדון כ-80 מיליון דולר לביבי בבחירות 2015; על התגייסות ישראל לטובת השדולה הסעודית בוושינגטון (SAPRAC)  תמורת מיליארדי דולרים. קשה לאמת או להפריך את הדיווחים, אך הריבוי והרצף רומזים על שיתוף פעולה ישראלי-סעודי רחב ורב ממדי. ניתן להסיק, כי שתי המדינות הן בעלות ברית אסטרטגיות, וכי הן מנסות להרחיב את הברית גם למפרציות, למצרים ולטורקיה.

אין מקום להתנגד לתוכנית השלום הסעודית. אבל בעוד הסעודים באים כביכול לדבר על תכנית שלום, הם מנהלים למעשה קשרים כלכליים, צבאיים ודיפלומטיים עם ישראל ללא שלום – וכך נותנים לגיטימציה לממשלה הכי ימנית שהייתה בישראל. בקבלם את הסעודים כבעלי ברית לגיטימיים, המחנה הציוני, מרצ ו"יש עתיד" מכשירים את מדיניות ההתעלמות מהפלסטינים של נתניהו, ליברמן ובנט.

 

יחד נגד ארה"ב של אובמה

בין ישראל וסעודיה, שתי בעלות הברית העיקריות של ארה"ב במזרח התיכון, התגבשה בעשור האחרון זהות אינטרסים רחבה: שתיהן מתנגדות ל'פרופיל הנמוך' שארה"ב של אובמה נוקטת במזרח התיכון. שתיהן רואות במשטר באיראן סכנה קיומית ומתנגדות בחריפות להסכם הגרעין של אובמה עם האיראנים. שתי המדינות קיוו שאובמה ינהל מלחמה קרקעית בסוריה והתאכזבו. שתיהן מאשימות את ארה"ב בנעשה בסוריה, בעיראק, בלבנון (חיזבאללה), בלוב ובמצרים. ישראל וסעודיה מגבשות ציר לעומתי במזרח התיכון.

סעודיה, שבעבר תמכה באחים המוסלמים, תומכת היום במשטר הצבאי של סיסי במצרים ומקיימת אותו כלכלית. היא מממנת ומעבירה הספקה למורדים של אל-קאעידה נגד אסד. היא מגינה על המשטר בבחריין נגד המיעוטים השיעים. היא מעורבת עמוקות (ובסיוע ישראלי ככל הנראה) במלחמה נגד השיעים החותים בתימן. סעודיה מאיימת על חיזבאללה בלבנון ומממנת את 'חזית ה-14 במרס' במדינה (סעד חרירי ושותפים).

 

בין סנפיר וטיראן לגוש עציון

באפריל השנה החזירה מצרים לסעודיה את האיים סנפיר וטירן – שני איים קטנים וצחיחים השולטים על הכניסה למצר עקבה. השבת האיים הייתה חלק מהסכמים בין שתי המדינות, לפיהם תשקיע סעודיה 25 מיליארד דולר במצרים. היסטורית, האיים היו של סעודיה והיא העבירה אותם למצרים ב-1950, כדי לאפשר לזו לחסום את נתיבי השייט לאילת. אחרי מלחמת 56' הוצב באיים כוח או"ם. סילוקו של הכוח מהאיים בידי נאצר היה העילה לפרוץ מלחמת   67'.  ישראל,   שכבשה  את  האיים,  החזירה  אותם למצרים בהסכמי השלום תמורת הסכם לחופש שייט במצר באב אל מנדב. עכשיו, כשסעודיה שלטת באיים ואין הסכם שלום בינה ובין ישראל, התברר שסעודיה הבטיחה בכתב לישראל ולארה"ב, שתקיים חופש שיט. ישראל לא התנגדה להעברת האיים. פרשנים ממסדיים ישראליים גזרו מפרשה זו את המסקנה, שניתן לפתור על פי אותו עקרון גם שאלות אחרות – כגון חילופי שטחים במקום פינוי התנחלויות.

ביולי ביקר בישראל אנואר עשקי, גנרל סעודי בדימוס, ונפגש עם מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד ועם מתאם הפעולות בשטחים הכבושים, האלוף יואב (פולי) מרדכי. עשקי, שהגיע בראש משלחת של אנשי אקדמיה ועסקים מסעודיה, נפגש גם עם קבוצת חברי כנסת מהמחנה הציוני, מרצ, ו"יש עתיד". עשקי שימש בעבר בתפקידים בכירים בצבא ארצו וכן במשרד החוץ הסעודי. כיום הוא עומד בראש מכון מחקר בסעודיה.

למרות שזו הייתה במשלחת לא רשמית, ברור שללא אישור של ממשלת סעודיה – לא היה יכול עשקי להגיע לישראל. דורי גולד, מומחה לסעודיה שבעבר תקף אותה כמקור הטרור העולמי, היה שגריר ישראל באו"ם וכיום הוא מנכ"ל משרד החוץ. הוא גם זה שניהל את השלבים האחרונים במו"מ לחידוש היחסים עם טורקיה ושיזם את מסע רה"מ לאפריקה. במפגש באפריל בהרצליה אמר גולד: "לפני עשרים-שלושים שנה כולם אמרו: פתור את הנושא הפלסטיני ויהיה לך שלום עם העולם הערבי. אנחנו משוכנעים יותר ויותר שזה בדיוק להפך". הוא סיפר על מגעיו עם דיפלומט ערבי שאמר שהנושא הפלסטיני הוא עכשיו בין הנמוכים בסדר העדיפויות הערבי הממסדי: "עלינו ליצור סדר אחר, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים".

מפגש פומבי סעודי-ישראלי משותף נוסף התקיים במאי במכון וושינגטון למזרח הקרוב בין האלוף יעקוב עמידרור, מי שהיה ראש המטה לביטחון לאומי ויועץ רה"מ, לבין ראש המודיעין הסעודי לשעבר והשגריר לשעבר של סעודיה בארה"ב, טורקי בן פייסל. טורקי בן פייסל אמר בוושינגטון דברים דומים לדברי גולד. קשרים אלה הולכים ומעמיקים, ואילו השאלה הפלסטינית נדחקת לשולי הדיון הבינלאומי.

אבישי ארליך

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"