מהגרי עבודה בחקלאות נדרשים לשלם 10 אלף דולר כדי לעבוד בישראל

 

מהגרי עבודה בענף החקלאות הנדרשים לשלם 10 אלף דולר עבור ה"הזכות" לעבוד בישראל. כך עולה ממסמך שנכתב על ידי עו"ד ענת גונן מעמותת קו לעובד להגנת על זכויות העובדים ושפורסם בסוף השבוע. עו"ד גונן סיפרה כי "בסוף חודש ספטמבר אשתקד בשעת ערב התקבלה במשרדנו שיחה טלפונית מעובד מבוהל שהגיע לישראל ימים ספורים קודם לכן. העובד טען כי מעסיקו הודיע לו שבכוונתו להחזירו לתאילנד". משיחה עם המעסיק והעובד עלה כי יום לאחר הגעתו למקום, ולאחר שהתברר לעובד כי שכרו היומי יעמוד על סך של 102 שקל בלבד, הוא ביקש לעבור למקום עבודה אחר. העובד, שהובא לארץ באמצעות חברת עמית, שילם דמי תיווך בסך של 380,000 באט (כ- 10,800 דולר) ולשם כך נטל הלוואה עם ריבית חודשית גבוהה. בניגוד להבטחות שניתנו לו בתאילנד על שכר חודשי גבוה ואפשרות לעבוד שעות נוספות רבות, העובד הגיע למשק קטן בדרום הארץ, המצוי בקשיים כלכליים, שהעבודה בו מועטה. העובד הנואש סירב לצאת לעבודה ודרש מחברת עמית להעבירו למקום עבודה חדש, אולם לאחר שדמי התיווך כבר נגבו, לא הייתה לנציגי החברה כל נכונות לסייע. העובד תויג כ"בעייתי" וכמי שיש לפעול להחזרתו לתאילנד.
 
פניות רבות מסוג זה התקבלו בקו לעובד בשנה האחרונה. על פי סקר שנערך בקרב העובדים שפנו לעמותה דמי התיווך הגיעו בשנה האחרונה לסכומים הגבוהים מ 10,000 דולר. את סכומי העתק הללו מממנים העובדים באמצעות הלוואות, שרובן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה (3%-5% לחודש).
לנוכח העובדה שלא חלה במקביל לכך עליה משמעותית בשכר העובדים בשנים האחרונות (חרף העלאת שכר המינימום), הרי שעם הגעתם לארץ מוצאים עצמם העובדים במלכוד. בעוד שבשנים קודמות רוב התלונות כנגד מעסיקים התקבלו מעובדים ותיקים יותר, שכבר סיימו להחזיר את הלוואות דמי התיווך וחשו בטוחים דיים להתלונן, בשנה האחרונה היו אלו דווקא העובדים החדשים שפנו בבקשה נואשת לעזרה. זאת לאחר שעם הגעתם לארץ הבינו כי לא יוכלו לעמוד בהחזרי ההלוואות בתנאי השכר הירודים שהם זוכים להם.
המאפיין הבולט ביותר בהעסקתם של העובדים התאילנדים הוא תעריף השכר הנמוך. בעוד ששכר המינימום לשעה עומד כיום על סך של 19.95שקל, העובדים התאילנדים המועסקים בחקלאות משתכרים בממוצע 102.5 שקל ליום עבודה של 8 שעות (כלומר 12.8 שקל לשעה). בסקר התקבלו נתוני השכר המצביעים על מדיניות אחידה למדי, למרות שהפניות התקבלו מכל רחבי הארץ.
הפער בין השכר שיש לשלם על פי חוק לבין שכר העובדים בפועל גדול אף יותר בהתחשב בעובדה שרובם המכריע מועסק שעות נוספות רבות ושבתות. על פי חוק יש לשלם תוספת גמול שעות נוספות בשיעור 25%-50% עבור כל שעה. אולם על פי הנתונים שהתקבלו השכר הממוצע עבור כל שעת עבודה נוספת עומד על 13.7 שקל בלבד, כלומר, תעריף שנמוך אף מתעריף שכר המינימום עבור שעת עבודה רגילה.
 
לדברי עו"ד גונן ניתן היה לצפות כי הרשויות יפעילו אכיפה נמרצת ומרתיעה של חוק שכר המינימום בקרב המעסיקים. אולם בפועל, מפקחי יחידת הסמך, האמונים על האכיפה, שמספרם מצומצם ותקציבם מוגבל, עורכים את הביקורות ללא מתורגמנים. הם מסתפקים בקבלת גרסת המעסיק, בלי לגבות עדויות ולוודא אותה מול עובדיו. מרבית המעסיקים נערכים לביקורות אלו באמצעות רישום כפול – הם דואגים להכין רישום שעות פיקטיבי ולהדפיס תלושים (שלא נמסרים כלל לעובדים) ולפיהם שולם להם שכר מינימום חודשי. בפועל העובדים מועסקים שעות נוספות רבות ובד"כ גם 7 ימים בשבוע, ומשולם להם שכר על פי התעריף הנמוך שפורט לעיל. לאחר שבמספר מקרים בהם שולם לעובדים שכר נמוך ביותר גבו נציגי העמותה תצהירים וראיות מהעובדים, שהועברו לאחר מכן למשרד התמ"ת, נוצר במהלך השנה שיתוף פעולה הדוק בין העמותה ליחידות האכיפה האזוריות של המשרד. מתורגמנים של העמותה יוצאים עם המפקחים לביקורות בשטח ומסייעים להם בגביית ראיות מהעובדים. כתוצאה מכך השתפרה מאוד היכולת לגלות ממצאים כנגד המעסיק, במיוחד בכל הנוגע להפרת שכר מינימום.
 
עו"ד גונן הדגישה שגם השנה התלונה השכיחה ביותר בקרב העובדים התאילנדים שפונים לעמותה נוגעת להלנת שכר. בדרך כלל העובדים יטרחו לפנות ולבקש עזרה רק לאחר הלנת שכר ממושכת של כחודשיים. בחלק מהמקרים, בהעדר אלטרנטיבה תעסוקתית, המשיכו עובדים לעבוד עבור המעסיק על אף הלנת שכר שנמשכה 5 חודשים ויותר. מצבם הכלכלי של חקלאים רבים קשה ובלתי יציב. בעוד שהעובדים אינם שותפים לרווחים הגבוהים של המעסיק בעונה מוצלחת, הם בדרך כלל השותפים הראשונים לחובות אליהם הוא נקלע במקרה של הפסדים כספיים. כדי לקיים את העסק יש לעמוד בתשלום חובות לבנק, לרשויות המס ולספקים, אך תמיד ניתן לקחת הלוואה ללא ריבית מהעובדים באמצעות הלנת שכרם.
התסכול רב עוד יותר במקרים בהם על אף פסקי דין כנגד המעסיקים והליכי הוצאה לפועל לא ניתן לגבות את השכר עבור העובדים. לאור הסחבת בטיפול יחידת האכיפה בתלונות, הלנת שכר קודמת אינה מונעת מהמעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים חדשים וכמובן להמשיך ולהלין גם את שכרם. בעמותה הצטבר מידע על מספר מעסיקים שנחשבים למליני שכר סדרתיים.
 
ענף החקלאות סובל מזה שנים מחוסר ניידות וקושי רב מבחינת העובדים לאתר לעצמם מעסיק חלופי. לכל מעסיק בעל היתר פנוי יש תמריץ כלכלי להביא עובד חדש מחו"ל. גם חברות התיווך, שגביית דמי התיווך היא ההכנסה העיקרית, אם לא הבלעדית שלהן, אינן מעוניינות לספק שירותי השמה לעובדים שכבר שוהים בארץ. במקביל משרד הפנים עומד בסירובו להקים מאגר עובדים שאליו יופנו מעסיקים בעלי היתרים פנויים. למעשה האפשרות היחידה של עובד להחליף מעסיק, גם במקרה בו המעסיק פגע בזכויותיו או נמנע מלשלם לו, היא על ידי מעצרו, שכן במהלך שהותו במשמורת עשוי לחול לגביו נוהל "שמיים סגורים" שבמסגרתו יאותר לו מעסיק חדש.
היעדר הניידות בענף מסביר היטב את תנאי השכר הירודים. התפטרות בשל תנאי העסקה גרועים ומעבר למעסיק אחר אינה מקובלת ואף אינה ברת ביצוע. רוב העובדים נאלצים להשלים עם הלנות שכר, תנאי מגורים גרועים או שכר נמוך רק בשל הצורך לשלם את חובותיהם ולהמשיך ולפרנס את משפחותיהם.
 
משרד הפנים מסרב לסייע לעובדים לאתר מעסיק חלופי גם כאשר מדובר בקורבנות של העסקה פוגענית ואף עבירות פליליות חמורות. כך למשל עובדים שהועסקו במושב חלץ שבדרום התלוננו על תנאי העסקה מחפירים. בעקבות תלונתם הוגש כתב אישום כנגד המעסיק ובהליך מנהלי שהתנהל במקביל הוחלט לקצץ את מכסת ההיתרים של המעסיק. לאור זאת מספר עובדים נלקחו למשטרת ההגירה ושם נאמר להם כי בשל שלילת ההיתרים אסור להם להמשיך לעבוד אצל המעסיק ועליהם לעבור למעסיק אחר. העובדים מצאו עצמם ללא מקום עבודה וללא מקום לינה, רק בשל העובדה שתלונתם נמצאה מוצדקת. התנהלות זו של הרשויות מעבירה לעובדים מסר ברור כי במידה ויעיזו להתלונן כנגד מעסיקם, מצבם רק יורע.
 
עו"ד גונן מסרה שלאחר מספר שנות פעילות בקרב עובדי החקלאות התאילנדים בישראל, מציאות תנאי העסקתם נותרה קשה ומתסכלת. העובדים מועסקים בעבודה פיזית קשה, שעות רבות ביום, ובמקרים רבים שבעה ימים בשבוע. בתמורה לכך חלק גדול מהם משתכר שכר הנמוך משמעותית משכר המינימום, חשוף להלנות שכר חוזרות ונשנות, לתנאי מגורים בלתי אנושיים ואף לתופעות פליליות כגון עיכוב דרכון. תשלום של תנאים סוציאליים אחרים המוקנים לכל עובד בישראל על פי חקיקת מגן כגון חופשה בתשלום, הבראה ופיצויי פיטורים הוא חזיון נדיר ביותר. במצב הנוכחי מהווים מהגרי העבודה סובסידיה למעסיקיהם.