אל תמהרו להתרגש מאפשרות של "מדינה אחת". אחרי שובו מהביקור אצל טראמפ, כדי לא להרגיז את הפריץ החדש הבלתי-צפוי והרגזן, ביבי מקרר את הבטחתו ליישוב חדש עבור מפוני עמונה. בשם האינטרס העליון של התמקדות ב'סכנה' האיראנית מדבר ראש הממשלה עכשיו על הקפאה, זמנית כמובן, של בניה בהתנחלויות מחוץ לגושים. בינתיים אנחנו ממשיכים לדשדש במציאות המוכרת  של כיבוש דכאני, התנחלות זוחלת ופאשיזציה מתגברת – לא שתי מדינות ולא מדינה אחת! כל הדיבורים מימין על פתרון אלטרנטיבי לסכסוך, במדינה אחת  במקום בשתי מדינות – הן מילים ריקות. לא מדובר בפתרון הסכסוך, אלא בפאזה נוספת שלו – קשה עוד יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפגישתם בבית הלבן (צילום: לע"מ)

ראשית כל, כמו שישראל תמיד אומרת, אבל לא עושה, כל פתרון צריך להיות מושג במשא ומתן ישיר בין הצדדים. מלחמה אינך עושה עם עצמך אלא נגד מישהו אחר, אחד או כמה, וכך גם שלום. פתרון הסכסוך במדינה אחת אינו יכול להיות מעשה חד צדדי. כלומר, הוא יכול – אבל אז אין הוא פתרון מוסכם, וככזה לא יקוים על ידי הצד שלא הסכים. ואז המאבק נמשך ואין שלום. הדבר דומה להחלטת שרון לפנות את עזה באופן חד צדדי. שרון השאיר את העזתים בכלא נצור, ועכשיו 'לא מבינים' מדוע העזתים, כפויי הטובה, אינם אסירי תודה על הפינוי וממשיכים במאבק. טראמפ אמר לביבי, שכדי להשיג 'דיל' צריך להתפשר. בישראל, במקום להתפשר אומרים: 'אין פרטנר' כהצדקה להמשך הכיבוש, הסכסוך וההתנהלות החד-צדדית.

כשם שלא תעלה על הדעת הסכמת הפלסטינים לסילוקם מהאדמה – אדמתם (טרנספר), כך גם לא תיתכן הסכמתם לסילוק האדמה מתחת לרגליהם. לא יהיה פתרון לסכסוך דרך פריסת חלקים מהגדה וסיפוחם לישראל, בשיטת הסלאמי, וזאת משארית פלסטין (22% אחרי כיבושי 48), תוך השארת האזורים הנותרים במצב כיבוש ישראלי. סיפוח שטח C הוא גזל של 61% משטח הקרקע של הגדה ולכן הסכמה פלסטינית או בינלאומית לסיפוח לא תהיה. שטחי B  ו-A  הם ישובים פלסטיניים המוקפים בשטחי C. סיפוח שטחי C, שאיפת הימין המתנחלי, יהיה 'עזתיזציה' ('בנטוסטאניזציה') של הגדה. ישראל כבר סיפחה שטחים מהגדה ב-67 כאשר הגדילה את השטח המוניציפאלי של ירושלים. תושבי השכונות המסופחות אמנם זכו, פורמלית, בסטטוס של תושבי קבע בישראל. אך בכל הנוגע לזכויות אזרח, להקצאת משאבים ושירותים, הם נותרו מוזנחים ומופלים כאחיהם בגדה.

פלסטינים מהפזורה, או ישראלים כאנשי יוזמת 'שתי מדינות – מולדת אחת', המדברים על פתרון "מדינה אחת" לא חושבים על סיפוח שטחי C  והשארת כל שאר הפלסטינים לרחמי הגורל, אלא על מסגרת מדינית משותפת לשני העמים, לכל תושבי הארץ.    לא זו אף זו, ראובן ריבלין, הנשיא, איש ה'ליכוד הישן', תומך מוצהר של 'ארץ ישראל השלמה' נזדעק כלפי זוממי סיפוח שטח C והסביר שסיפוח אפשרי רק יחד עם מתן זכויות אזרח מלאות לפלסטינים. ריבלין, כמו יהודים רבים אחרים, אינו רוצה להחליט איזה באיזה צד של המקל לאחוז: ישראל 'או יהודית או דמוקרטית', שעליה התריע מאיר כהנא. כמו רבים הוא מנסה לאחוז בשני קצות המקל ורוצה את ישראל 'גם יהודית וגם דמוקרטית'. ככל שישראל מתגזענת יותר, זה נעשה אבסורדי יותר. עצם התביעה מהפלסטינים שעליהם להכיר ב'ישראל כמדינה יהודית', כשגם יהודים לא יכולים להסכים, בינם לבין עצמם, על משמעות 'יהדותה' של המדינה, חושפת את מהותה הנכלולית של דרישת נתניהו מהפלסטינים. אבל גם הנשיא ריבלין הדוגל ב"מדינה אחת" מתנגד להפרדת המדינה מהדת (או מהלאום), כך שבפועל הוא בעד מדינה שהיא המשך של ישראל הנוכחית עם המבנה האפלייתי, ולא בעד שוויון אזרחי ולאומי מלא.

נציגי המתנחלים במפלגת "הבית היהודי" אינם מפללים אפילו לפתרון של ריבלין. הם רוצים מדינה יהודית גדולה לפי ההלכה ובשלטון הרבנים האורתודוקסיים. מדינת ישראל הנוכחית היא בשבילם אך כלי לראשית 'הגאולה': מכשיר לטרנספורמציה של השטח מידי גויים לידי יהודים ולטרנספורמציה של יהודים חילוניים ו/או יהודים מזרמים יהודיים אחרים ליהדות אורתודוקסית. במדינת בנט אין מקום לדמוקרטיה, לשוויון בין יהודים ליהודים ובין יהודים לערבים. זו מדינת אפרטהייד או טרנספר. 'הליכוד החדש': לוין, אלקין, חוטובלי, אקוניס, ארדן ורגב הם ספיחים של אותה אג'נדה של הבית היהודי.

אנשי שמאל – אל תחכו לפתרון של "מדינה אחת"! הוא אינו פתרון וגם אינו עומד על הפרק כרגע. מה שעומד על הפרק הוא או פאשיזם, סיפוח ואפרטהייד, או שתי מדינות, ישראל ופלסטין. ניאבק נגד אג'נדת האפרטהייד ולמען פתרון שתי המדינות בחזית רחבה. ניאבק למען דמוקרטיה ולשוויון זכויות מלא ליהודים ולערבים!

אבישי ארליך

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"