מדד המגדר של שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית לשנת 2017 יוצג ביום שני הקרוב, 4 בדצמבר, בשעה 10:30 בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי של הכנסת בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת). למחרת, ביום שלישי, בשעה 10:00 ייערך דיון על נשים עם מוגבלויות – תקיפה, פגיעה ואלימות מינית. הדיון יתקיים במסגרת ציון היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בכנסת.

נמסר כי מדד המגדר של שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר בירושלים, הוא כלי לבחינת רמת האי–שוויון בין גברים לבין נשים בישראל לאורך זמן. המדד מציג תמונה מפורטת של מצב האי–שוויון בשניים עשר תחומי חיים שונים: השכלה, עבודה, מגדור מקצועי, בריאות, עוני, מצב משפחתי, זמן, אלימות, עוצמה פוליטית וכלכלית, תרבות ותקשורת, וכן אי שוויון בחברה הערבית, ואי שוויון בפריפריה.

המדד מאפשר למדוד את רמת האי שוויון בכל תחום בנפרד, ובו בזמן להציע תמונה כוללת של מצב האי–שוויון המגדרי בישראל. מדד המגדר הוא הראשון מסוגו הבוחן אי–שוויון מגדרי במגוון רב של תחומי חיים בתוך אותה מדינה ולכן נותן תמונת עומק של המבנה החברתי הממוגדר בישראל. מדד המגדר נועד לשמש מצפן מדיניות למקבלי החלטות ולגורמים ממשלתיים וציבוריים במדינת ישראל. מדד המגדר מספק לארגוני נשים ולגורמים בחברה האזרחית מצע לפעילותם לשינוי יחסי הכוח המגדריים ולקידום צדק מגדרי בישראל.

הממצא הבולט ביותר המתקבל מהתמונה הרב–שנתית של האי–שוויון בין נשים לגברים בישראל הוא יציבותו של הפער המגדרי במרבית התחומים. בבחינת למעלה מעשור של נתונים בין שנת המדידה הראשונה – 2004 ובין שנת המדידה הנוכחית – 2015, לא ניתן לזהות צמצום ממשי של האי–שוויון המגדרי. אמנם היו עליות ומורדות במהלך השנים שנבחנו, אך לא ניתן להצביע על מגמה אחידה של צמצום האי–שוויון למעט בתחום ההשכלה הגבוהה.

צמצום מסויים באי–שוויון בשנים האחרונות בולט בשלושה ממדים:  החברה הערבית, העוני והעוצמה אך צמצום זה נובע בחלקו מהרעה כללית בהיבטים תעסוקתיים בקרב גברים ונשים כאחד, ולא משיפור במצבן של נשים.  עם זאת, על אף השיפור, עומק האי–שוויון ברוב הממדים נותר גבוה, במיוחד בממד העוצמה הפוליטית והכלכלית שהוא העמוק והיציב ביותר לאורך השנים, וכן בשוק העבודה והמגדור מקצועי. ממצאים אלה מעידים על האתגר העצום והמתמשך שעדיין ניצב לפנינו בכל הנוגע לקידום השוויון בין נשים לגברים בישראל.

אחד הגורמים העיקריים ליציבות הפער המגדרי ולמגמה המתונה,  אך לא חד–משמעית, של צמצומו הוא עומק הפער בממד שוק העבודה. בכל האינדיקטורים בממד זה —ההשתתפות בשוק העבודה, השכר, שיעור עובדי חברות כוח אדם,  חלקיות המשרה ועומק המגדור המקצועי — הפער עמוק ויציב. בכדי להרחיב את הבנתנו את המאפיינים המגדריים של שוק העבודה הוספנו במדד 2017 מבט ממוקד על שוק עבודה מעורער דרך האינדיקטורים הבאים: ריבוי משרות לעובדות לעומת עובדים – אינדיקטור העוקב אחר פערי מגדר בקרב המועסקים והמועסקות ביותר ממשרה אחת במקביל; היחס בין מספר השכירות למספר השכירים המקבלים 12 משכורות בשנה – אינדיקטור העוקב אחר הפערים המגדריים ברציפות התעסוקתית; ומועסקות ומועסקים המשתכרים פחות משכר המינימום.

אף שבציבור שוררת תחושה שהעבודה הפמיניסטית הושלמה, הנתונים מעידים שעדיין יש פערים הטבועים עמוק במבנה שוק העבודה, בממד העוצמה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות – הפריפריה והחברה הערבית. האלימות נגד נשים לא פחתה ונשים עניות מגברים. התחום היחיד שנמצא בו שיפור מתמיד הוא תחום ההשכלה הגבוהה, אך המדד מגלה כי אין די ברכישת השכלה לצמצום הפערים המגדריים בתעסוקה, וכי ההשכלה אינה מביאה להשתלבותן של נשים במשרות מתגמלות יותר או לטשטוש ההבחנה בין מקצועות "נשיים" למקצועות "גבריים", כך שהפערים בשוק העבודה ובעמדות כח והשפעה נותרו כשהיו. עול המשפחה והבית עדיין מוטל ברובו על נשים, וכתוצאה מכך הן עובדות במשרות פחות תובעניות מבחינת שעות העבודה ובמשרות חלקיות, הפוגעות גם ביכולתן להתקדם בעבודה, להרוויח יותר ולצבור זכויות לגיל פרישה.

עוד על מדד המגדר של שוות:

עוד בנושא: http://genderindex.vanleer.org.il