לאחר נאומו בעצרת האו"ם בשבוע שעבר, התפלמס רה"מ נתניהו ברשת CNN באומרו כי "אנשים מתכוונים לדברים שונים כשהם אומרים 'מדינה'". נתניהו נוהג להשתמש בניסוחים עלומים ולהתפלסף ארוכות כדי להסתיר את האמת: הפרויקט הפוליטי של ממשלותיו, לבד מביצור שלטונו בכל מחיר, הוא הניסיון להוריד את השאלה הפלסטינית מעל סדר היום (הישראלי והבינלאומי) ולחבל אנושות במאבק הפלסטיני לעצמאות ולמדינה ריבונית.
בהמשך הצהיר רה"מ (26.9) בשיחה עם עיתונאים בניו-יורק כי הוא מניח שטראמפ "יקבל את העיקרון הישראלי, לפיו השליטה הביטחונית ממערב לירדן תישאר בידי ישראל בכל תרחיש". אין לדעת אם זו כוונת טראמפ ב"תכנית השלום" שלו, המכונה "עסקת המאה"; ואולם, משמעות אותו עיקרון – יישום התכתיב של "מדינה מינוס" כפי שהגדיר נתניהו בעבר, ובפועל המשך הכיבוש. "פתרון" פרובוקטיבי מסוג זה לא יספק ביטחון ותקווה לאיש וסופו להחריף את הסכסוך המדמם.
שעה שהמשיך נתניהו להתפלפל בנושא, שבעה עזתים נהרגו מאש צה"ל סמוך לגדר הרצועה, בהם עזמי מסבח (12) ומוחמד נאיף אל-חום (14). החל במארס האחרון מפגינים מדי שבוע עשרות אלפי פלסטינים סמוך לגדר. מאז, נוהלו סבבים קצרים של עימותים צבאיים במקביל לניסיונות זמניים של "הסדרה" שהממשלה הכשילה.
השאלה העיקרית נותרה בעינה, והתשובה לה לא נשתנתה. רצועת עזה עודנה נצורה, והמשבר ההומניטרי בה מחריף והולך. לפי הבנק העולמי, בדו"ח שראה אור בשבוע שעבר (25.9), 70% מהצעירים בעזה מובטלים, ובחודשיים האחרונים נרשמה הידרדרות חדה במצב הכלכלי שהגיע, לדברי הדו"ח, לנקודה קריטית. הסיבה להחרפה הנוספת במצב – קיצוץ התמיכה ההומניטרית בעזה מצדן של ארה"ב והרשות הפלסטינית. לפי מקורות במערכת הביטחון ("הארץ", 28.9), עימות צבאי בעזה הוא "רק שאלה של זמן". האופוזיציה הציונית ברובה שותקת. אנשי מפלגת העבודה אף נוגחים בממשלה מימין, מפני שזו איבדה לדידם את "כוח ההרתעה".
זה הזמן והמקום לומר: יש אלטרנטיבה לעימות צבאי. היא עומדת כעת על הפרק, והיא רלוונטית דווקא משום שהמצב נפיץ ועשוי לגרור לעוד מלחמה. יש להסיר מיד את המצור מעל עזה; הסרת המצור תהא שלב ראשון והכרחי בדרך לשינוי כיוון במדיניות הישראלית בכללותה: הכרה בזכות הפלסטינים לעצמאות, הקמת מדינה פלסטינית ריבונית שבירתה ירושלים המזרחית בצד ישראל, וכינון שלום צודק ובר-קיימא שיטיב עם כולנו.
ואולם, ממשלת ישראל מסמנת בפעולותיה את הכיוון ההפוך לגמרי. כך, למשל, הטרנספר בח'אן אל-אחמר קורם עור וגידים, דרכי הגישה לכפר נחסמו שנית, והתושבים חוששים שבכל יום יתרחש פינויים, שיהא שלב נוסף בדרך לסיפוח הגדה המערבית. ממשלת הימין מדרדרת אותנו לתהום, וגוזרת עלינו עתיד של עוד ועוד דם ואש. החלופה הנחוצה – התנגדות רחבה למדיניות הרסנית זו: נגד מלחמה במזרח התיכון, נגד עימות נוסף בעזה ובעד שלום ישראלי-פלסטיני צודק ויציב.
