"הודו היא הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. על פי נתוני המכון לדמוקרטיה, הודו מדורגת כיום במקום ה-35 בעולם במדד הדמוקרטיות. ואולם, האם הודו מצליחה לשרוד בשקט יחסי, ללא הפיכות, מלחמות אחים, מהומות והפגנות אלימות בזכות השלטון הדמוקרטי שלה, או שמא הכאוס הנגלה לעיני המבקר בתת היבשת הוא דווקא תוצאה של אותה שיטה דמוקרטית השולטת בה?" – כתב העיתונאי חגי עמית, במוסף הכלכלי של "דה מרקר" בשבוע שעבר (29.12).
לוחמות הגרילה הטאואיסטית בהודו (צילום: דה הינדו)
אבל תיאור זה, שממשלת הודו הימנית חפצה בהפצתו ברחבי העולם: דמוקרטיה גדולה, בה כל אחד "שמח בחלקו", אינו מדויק. הודו ידעה ויודעת מאבקים חברתיים, שביתות בהן משתתפים עשרות מיליוני עובדים, תנועה הקומוניסטית ענפה (המפוצלת לעשרות מפלגות, תנועות וארגונים), איגודים מקצועיים בעלי שורשים היסטוריים, ותסיסה עממית שלא פוסקת לרגע במדינה האסיאתית הגדולה ובה מיליארד ושלוש מאות אלף תושבים. בנוסף נמשך בהודו מאבק מזוין של כוחות גרילה הפועלים ב"פרוזדור האדום", שהוקם במרחב שבין מדינות הדרום ועד לשיפולי ההימלאיה שבצפון.
על כך מעידה הסופרת והפעילה החברתית, ארונדהטי רוי, הידועה בישראל בשל ספרה (שהיה לרב מכר) "אלוהי הדברים הקטנים" (הוצאת זמורה–ביתן, 2000). אגב, ספרה נמכר ביותר מ-6 מיליון עותקים ברחבי העולם.
רוי פרסמה לפני מספר שנים ריאיון ארוך שנערך במהלך שבועות ארוכים בליוויים של לוחמות ולוחמים הגרילה המאואיסטים באזורים השבטיים בהודו. בעקבות הכתבה, היא נתבעה בידי המשרד להגנת פנים בעקבות "הפרת תקנות ביטחון הפנים המיוחדות". אבל הלחץ המקומי והבינלאומי מנע את העמדת הסופרת לדין. בעשור האחרון היא מבקרת בולטת של ממשלת הודו: תקפה את מדיניותה כלפי קשמיר, את ההרס סביבתי שחולל הפיתוח המהיר, את תכנית הנשק הגרעיני ואת השחיתות. כמתנגדת בולטת לכל מה שקשור בגלובליזציה היא מבקשת לכונן "מודרניות חדשה", המבוססת על קיימות ועל הגנה על דרכי חיים מסורתיות.
רוי לא נמנית עם תומכי הקומוניזם, אבל בספרה "הרפובליקה השבורה", בו אספה את הראיונות שערכה עם לוחמי הגרילה, היא מצדיקה את פעולתם. הספר היה לרב מכר והפצתו אף נאסרה בכמה מדינות בהן פועלים כוחות הגרילה. "חייהם של כולם שם מצויים בסכנה, כך שאי אפשר להרגיש שאתה נתון בסכנה באופן מיוחד", סיפרה עם הוצאת הספר לכתב ה"גרדיאן" הבריטי. "אם אתה אדיוואסי (הודי שבטי) המתגורר בכפר ביער, ו-800 שוטרים באים ומקיפים את הכפר שלך ומתחילים לשרוף אותו, מה אתה אמור לעשות? אתה אמור לפתוח בשביתת רעב? האם הרעבים יכולים לפצוח בשביתת רעב? התנגדות ללא אלימות היא תיאטרון. אתה צריך קהל. מה אתה יכול לעשות כשאין לך קהל? לאנשים יש זכות להתנגד להשמדה", הוסיפה.
ומדוע אין סיקור של התקוממות הגרילה בעיתונות? "כמה כתבים המועסקים בידי עיתונים בינלאומיים אמרו לי בגלוי, שיש להם הוראות – 'בלי חדשות שליליות מהודו' – כי זה יעד להשקעה. אז אתם לא שומעים על זה. אבל יש ההתקוממות, וזו לא רק התקוממות מאואיסטית. אנשים נלחמים בכל מקום ברחבי הודו".
במאמר מערכת החתום על ידי מושל בנגל המערבית לשעבר, ושפורסם בעיתון רב התפוצה "דה הינדו" (2.12), הוא מזהיר כי "אלימות הגרילה גוברת, בייחוד בשנתיים האחרונות. אנשי התנועה המאואיסטית אינם מגלים כל סימני נסיגה – ההיפך. לצערנו, הממשלה רואה בהם רק סוגיה ביטחונית, ולא נותנת את הדעת על כך שלמרד הטאואיסטי שורשים חברתיים וכלכליים כבדי משקל. וככל שמפועל כוח רב כדי לדכאו – כך גדל מספר תומכיו. גם באוניברסיטאות ובבתי הספר התמיכה במורדים גוברת ולא רק בקרב השבטים ואנשי הדלית (הקסטה הנמוכה – 'הטמאים', מ"א). הממשלה המרכזית והממשלים במחוזות חייבים לשנות את גישתם".
מ"א
