מאבק העובדים בחסות הנוער: מצהירים על הלאמה ומעמיקים את ההפרטה

בשבוע שעבר קיבלו כ-300 עובדי עמותת ענ"ב (עמותה לנוער וצעירים בסיכון) מכתבי פיטורים. העמותה מפעילה 9 מעונות נוער נעולים ב-22 השנים האחרונות, אך בימים אלה מפטרת את עובדיה בשל הודעת השר כץ על יציאה למכרז הפעלה חדש של המעונות. המכרז אינו כולל דרישה לשמירה על העובדים הקיימים והרצף התעסוקתי שלהם או לכיבוד ההסכמים הקיבוציים עמם. שוחחתי עם אלברט סופר, יו"ר ועד העובדים המאורגנים בכוח לעובדים.

2018-01-02_213210

מדוע עולה הטענה כי הועמקה ההפרטה?

זה נכון לומר שההפרטה התרחשה בעצם לפני 22 שנה, כאשר משרד הרווחה מסר את ניהול המעונות לידי עמותת ענ"ב – זו שהוציאה לכולנו מכתבי פיטורים שייכנסו לתוקף בסוף ינואר.

משרד הרווחה פרסם לאחרונה מכרז חדש, בלא שום דיון עם ועד העובדים, למרות שכבר חתומים שני הסכמים קיבוצים מול העמותה. במכרז אין כל הבטחה לקליטת העובדים בידי המעסיקים החדשים, ואין שום אמירה בנוגע לתנאי ההעסקה שלנו, אי-פגיעה בתנאים, גורל ההסכם הקיבוצי וכיוצא באלה.

לפי תוצאות המכרז, שבעה מהמעונות הועברו לניהול חברת דנאל משאבי אנוש, חברה למטרות רווח הנסחרת בבורסה. היתר הועברו לחברה בשם תפארת בית חם, שאמנם מכונה עמותה משום מה, אך זו חברה למטרות רווח לכל דבר ועניין.

 

כיצד זה מתיישב עם ההצהרה של השר כץ?

ביום שבו הודיע השר כץ על "הלאמת השירות", התפרסמו תוצאות המכרז. בפועל, הועמקה ההפרטה. בצד ההצהרות על הלאמה, שאין להן לוח זמנים, שוב נעשה מהלך בוטה מעל לראשם של העובדים ושל הוועד. כולנו יודעים שיהיו בחירות לכנסת בקרוב, ולא ברור אם השר כץ יישאר בכיסאו כדי לממש את הכרזתו.. כעת, זו אמירה ללא כיסוי. מדובר בספין, שעה שמעמיקים את ההפרטה. הדרמה הגדולה היא שאנחנו, כולנו, מפוטרים בסוף החודש.

 

כמה שנות ותק צפויות לרדת לטמיון?

העובדים בחלקם מועסקים במעונות הנוער חמש שנים ומטה, אך יש קבוצה לא מבוטלת ומשמעותית, הקבוצה היציבה של המדריכים הוותיקים, המועסקים למעלה מחמש שנים. אני עובד כאן כבר 13 שנה, ויש גם עובדים עם ותק של 15 שנים. הקבוצה הוותיקה היא התשתית של העבודה במעונות. ואין הבטחה שזו תיקלט בחברות הקבלן.

גם אם ניקלט, השאלה היא באילו תנאים. משרד הרווחה וחברות הקבלן מתעלמים מכך שאנחנו עובדים מאורגנים, יחידת מיקוח אחת. הם מנסים להחזיר אותנו לימים שהיינו עובדים בודדים מול מעסיק, ובכך לפרק אותנו מהכוח שבנינו בעמל רב במשך שבע-שמונה שנים.

 

כיצד אתם נאבקים מול רוע הגזירה?

המאבק מתנהל בכמה מישורים. ראשית, שיתוף הציבור בשיח על מכת ההפרטה, וכיצד היא פוגעת בבני ובבנות הנוער בסיכון. התהליכים הטיפוליים הארוכים הכרוכים בבנייה של יחסי אמון בין הצוותים לבין בני הנוער. החלפה של עובדים ותיקים היא מכה קשה עבור הנוער בסיכון. שנית, להראות כיצד ההפרטה פוגעת בנו, העובדים. הפגיעה בתנאים, ביטול הוותק, הפגיעה בפנסיה וגם בדמי אבטלה, אם נחליט בסוף לעזוב בעוד חודשים מספר.

הגשנו עתירה מנהלית בניסיון למנוע את המכרז. היא לא צלחה. בעקבות כך, הכרזנו על סכסוך עבודה ושביתה. שבתנו יום אחד, 24 שעות. בית הדין לעבודה בתל אביב עצר את השביתה שלנו, אבל השופטת קרן כהן אילצה את המדינה לקחת אחריות למצב ולשבת עמנו בו במקום. נציגי משרד הרווחה התנערו מאחריות, למרות שבדיון הבטיחו לעזור. הם טענו שידיהם כבולות בלא אפשרות לכפות על החברות המפעילות לקלוט את העובדים ולהביא בחשבון את ההסכמים הקיבוציים. זו אמירה ריקה מתוכן.

השופטת כהן קבעה בדיון השני שעלינו לפנות לחברות הקבלן ולנסות לנהל מו"מ על קליטת העובדים. חברת דנאל מסרה לנו כי היא מעסיקה עשרות אלפי עובדים ואין לה דבר או חצי דבר עם ארגוני עובדים, וכי משרד הרווחה הבהיר לה מראש כי ההסכמים הקיבוציים לא יהיו מכשול בפניה. חברת תפארת בית חם אפילו לא השיבה לפניותינו החוזרות והנשנות.

יתקיים דיון נוסף אצל השופטת כהן, ובו תנסה לחייב את חברות הקבלן לשבת אתנו לשולחן המו"מ בחסות בית הדין. לפי הבנתנו, במידה שלא ייפתח אופק לדיון עם החברות הללו, לא תוכל השופטת למנוע מאתנו לשבות.

במישור הפרלמנטרי, זימנו דיון דחוף בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. הדיון אמור היה להתקיים השבוע, אך מנכ"ל משרד הרווחה ביקש מיו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), לדחות את הדיון. האחרון נענה בחיוב לצערנו.

במקביל, אנו ממשיכים את המאבק בשטח. העיקר – אנחנו עובדים מאורגנים, ולא נהסס להתייצב עם הדרישות הצודקות שלנו מול כל מעסיק, יהא אשר יהא.

יוסף לאור

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב