מאבקם של העובדים נגד המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת צרפת לא תם 

המאבק להגנת חוקי העבודה מתנהל בצרפת כבר קרוב לארבעה חודשים. המאבק החל בפברואר השנה עם חשיפת כוונתו של נשיא צרפת פרנסואה הולנד לשנות מהיסוד את חוקי העבודה במטרה לצמצם את הפיקוח הממשלתי בתחום. זו רפורמה ניאו-ליברלית, לפיה חוזי עבודה קצרים יוכלו להיקבע בין מעסיק לעובד בחוזה שלא יהיה כפוף לחוקי העבודה ולהסכמים הענפיים, אשר נתקלה בהתנגדות קשה בהרבה משצפו תומכיה.

2016-06-19_191729

מפגינים נגד מדיניות ממשלת צרפת, במרכז פאריס (צילום: דפרזאט)

 

מההפגנות הגדולות בחודש מארס, אז ירדו לרחובות פריז כחצי מיליון מפגינים, צעירים ועובדים, כדי להביע את התנגדותם לחוק, דרך תשומת הלב העולמית למפגיני "לילה בעמידה" (Nuit Debout) שהתאספו במחאה בכיכר הרפובליקה בפריז, ועד שביתות הענק ברכבות, בתחבורה הציבורית ובנמלי התעופה, שמוביל ארגון העובדים הגדול בצרפת, CGT – הנאבקים ברפורמה פעלו בעוצמה, באורך נשימה וזכו באהדת הציבור הצרפתי. המערכה סביב החוק (המכונה חוק קומרי, על שמה של שרת העבודה מרים אל קומרי) תרמה גם לירידה במוניטין של הנשיא הולנד. לפי סקרים אחרונים הוא ממוקם במקום הרביעי לקראת הבחירות שיערכו ב-2017 עם 14% תמיכה בלבד, נתונים חסרי תקדים כמעט עבור נשיא מכהן.

אך למרות ההתנגדות ממשיכה ממשלת צרפת לקדם את רפורמת העבודה בבתי הנבחרים. על מנת לעקוף את ההתנגדות העיקשת לחוק באסיפה הלאומית (הבית התחתון), הכריז ב-10 במאי ראש ממשלת צרפת, מנואל וואלס, כי יפעיל את הסעיף 49.3 בחוקה , המתיר לממשלה להעביר חוק באסיפה ללא הצבעה, וזאת בהצמדת החוק להצעת אי-אמון. כך, הדרך היחידה לעצור את החוק הייתה הפלת הממשלה, דבר שמתנגדי החוק בקרב הסוציאליסטים ביקשו להימנע ממנו. בשימוש באמצעי החריג הזה, דילג וולאס מעל משוכת האסיפה הלאומית, בה יש רוב לשמאל, והעביר את הדיון לבית העליון, לסנאט, בו יש רוב לימין. הסנאט התחיל לדון בחוק בתחילת יוני.

בתנאים אלה עברה זירת המאבק בחוק באופן מלא מבתי הנבחרים אל הרחוב, ובשבוע שעבר נערך עוד סבב מרשים של הפגנות. ביום שלישי, 14 ביוני, שוב יצאו המונים לרחובות של פריז ושל הערים הגדולות. ההערכות לגבי מספר המפגינים נעות בין מיליון איש לפי המארגנים למאה אלף לפי אומדן המשטרה. כך או כך, המספרים הגבוהים והתמונות המרשימות של ההמונים, שצעדו בשדרות הגדולות של פריז, הם הישג של ממש לעובדים ולשמאל, המשקיע כוחות עצומים בהתנגדות. אלא שבאווירה של מעקפים ותכסיסים פוליטיים, חזרה גם האלימות להפגנות. בתחילת השבוע שעבר אסרה משטרת פריז, בצעד שספג ביקורת, על כ-130 פעילים להצטרף להפגנות. אלא שגם אמצעים קשוחים אלה לא הועילו. ההפגנות בפריז היו אלימות מהצפוי, זגוגיות בית חולים סמוך לתוואי ההפגנה נופצו ורכב של שירות התחבורה הפריזאי הוצת. המשטרה פיזרה את המפגינים באמצעות זרנוקי מים. בסוף היום נרשמו לא פחות מ-29 פצועים בקרב כוחות השיטור, וכ-11 בקרב המפגינים.

מול ההתנגדות העיקשת של ארגוני העובדים, ומול התמיכה הציבורית האדירה בהם, מתרבים הקולות במחנה הולנד הקוראים לפשרות, וזאת דווקא לאחר פינוי הדרך בחקיקה. לאחר הפגישה שנערכה ביום שישי האחרון בין השרה אל קומרי לבין פיליפ מרטינס, מזכ"ל CGT, הודיעו הוועדים כי ישובו לרחובות -23 וב-28 בחודש כדי להפגין. טייסי אייר פראנס הודיעו מצידם, כי ישובו לשבש את הטיסות בעתיד הקרוב. ניכר אם כן כי המאבק טרם תם.

 

טל מאיר גלעד

המאמר מתפרסם השבוע ב"זו הדרך"