לקראת ה-1 במאי: המסורת היהודית והוקעת עוול חברתי

קריאה המגייסת את העובדים למחייתם לצאת ולהביע את ביקורתם והתנגדותם הנחרצות לשליטת ההון המנצל היוצר עיוותים חברתיים – אפשר למצוא בדברי הנביא ישעיה בפרק ב' (8): "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם". זו קריאה למאבק על דמות החברה, על היותה חברה המושתתת על שוויון חברתי וחלוקה שווה של הקרקע, משאב לאומי יקר.

2019-04-28_184728

הפגנה נגד הגירוש, 2018 (צילום: אליפלט)

מחאה המגייסת את החברה להבעת מחאה נגד אצולת ממון, החיה על גב העובדים היא קריאתו שך עמוס הנוקד, הבוקר ובולס השקמים מתקוע בפרק ד' (1): "שִמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים".

קריאות מתריסות רבות חקוקות בארון הספרים היהודי. אלה מביעות מחאה נגד מציאות של קיטוב חברתי ושל היעדר חלוקה שוויונית של משאבים לאומיים.

חתירה למציאות שוויונית אפשר למצוא בחוק היובל בספר ויקרא כ"ה 8-17: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ […] וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחוּזָתוֹ". חוק זה קובע במפורש כי נאמנות להלכה היהודית מחייבת החזרת האדמות למעבדיהן ולא לרכזן בידי מעטים.

המילה "יובל" זכתה בפירושים לשוניים רבים. אני הולך בדרכם של הרמב"ן והראב"ע, שראו את לשון החופש והדרור טמונה במילה יובל. אני מוצא קשר הדוק בין דגלי האחד במאי האדומים לבין חופש ודרור.

במציאות בה ניטלים ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים מעובדי קבלן, מן הראוי שנאמץ את קריאת המשנה לצמצם את כוחו של המעסיק ולתת את עיקר הכוח לקהילהלחברה. במסכת בבא מציעה, פרק ז', משנה א' נכתב: "השוכר פועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שמשכימים ולא מעריבים אסור לכופן [להרעיב אותם, א.ק]".

מי שאצה לו הדרך לבצע "רפורמה", שיש בה פגיעה בהישגי ציבור העובדים ובזכויותיהם, שיקרא את האיסור המפורש לכך במשנה (בבא מציעה), המחייב מעסיק לספק ארוחה מזינה לכל עובד, נוסף לשכר העבודה.

ההלכה מטילה עלינו מחויבות, אותה יש לממש גם כיום: לא להעסיק עובד מעל המותר. העסקה חייבת להיות רק בהתאם לחוקי העבודה ולא לפגוע בזכויות הסוציאליות. זאת, תוך החמרה רבה אם מדובר בזר, שהוא חסר הגנה.

פרשת "קדושים" בספר ויקרא מייחדת מקום לזכויות אדם עובד. הפרשה מייחסת אפיוני קדושה לחוקי העבודה: "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר" (ויקרא י"ט ,13). פרשת "קדושים" מזהירה כי כל פגיעה בשכר אדם עובד ובזכויותיו הסוציאליות, או הלנת שכרו, הן פגיעה קשה ברבדים בסיסיים של הקדושה.

הרחבה לצו בפרשת "קדושים" אפשר למצוא בספר דברים בפרשת "כִּי תֵּצֵא", פרק כ"ד (15-14): "לֹא תַּעֲשׁוֹק שָׁכִיר […] בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׁכָרוֹ […]". אם תהא הפרה של הסדרי עבודה, ופגיעה בזכויות העובד ובשכרו, נקבע חזור והדגש: "וְהָיָה בְּך חֵטְא".

הרמב"ם, בהתייחסו לעבדים שהיו תופעה נפוצה בתקופתו, תבע: "קוֹנֶה עֶבֶד, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ", והוסיף דרישה להשוות את תנאי המחיה של העבד לאלה של בעליו: "כל עבד עברי או אמה עבריה – חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה […] שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש " (הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט').

חברות המעסיקות עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו, ומנגד מנפיקות שכר מנהלים מרקיע שחקים – עוברות גם עבירה הלכתית. פגיעה בעובדים נתפסת אצל הרמב"ם כעבירה הלכתית.

מסיבות בריאותיות, כנראה, לא אשתתף עם ציבור העובדים בתהלוכת אחד במאי. אך אהיה שם בלבי, בידיעה שמסורת ישראל וארון הספרים היהודי ההומניסטי יהיו שם, יאמרו את דברם וישמיעו הערצתם לאדם העובד ברוח הרמב"ם בהלכות מתנות עניים.

באחד במאי השנה נזכור, יותר מתמיד, כי חיים בתוכנו עובדים הניצבים בפני סכנת גירוש. הם גנבו גבולות בהימלטם מהאימה כדי לזכות בחיים. באחד במאי נזכור ולא נשכח כי "גרים היינו בארץ מצרים".

ביום האחד במאי, יום הסולידריות של העובדים, נפגין בנחישות רבה למען החולייה החלשה ביותר בציבור העובדים מהגרי העבודה ומבקשי המקלט .

עלינו מוטלת החובה למנוע את גירושם ולהוקיע את ההסתה והשיסוי של ציבור מוחלש בשכונות העוני בישראל נגד כארבעים אלף פליטים.

איתן קלינסקי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון ה-1 במאי של "זו הדרך"

הפגנה נגד הגירוש, 2018 (צילום: אליפלט)