בהמשך למסורת שהתגבשה בשנים קודמות, יזמו מוסדות המפלגה הקומוניסטית הישראלית בנצרת גם באפריל 1958 את הקמתו של ועד ה-1 במאי, שכלל פעילים באיגודים המקצועיים, קומוניסטים ובלתי–מפלגתיים. הוועד הפנה לראשי ההסתדרות (נציגי מפא"י ומפ"ם) הצעה להפגין יחד, אך לא נענה. כנהוג, הגיש הוועד למשטרת נצרת בקשה לערוך את ההפגנה ברחוב הראשי של העיר ב-11:00.

גילוי דעת שפורסם ב-22 במאי 1958, החתום על ידי עצורי ה-1 במאי בנצרת ובאום אל–פחם, ובו הם דורשים את שחוררום המידי (צילום: הספרייה הלאומית)

המשטרה לא רק סירבה לאשר את עריכת ההפגנה, אלא החלה במתקפה אלימה על המארגנים כבר יומיים לפני ה-1 במאי. ב-29 באפריל, בשעה 8:30 בבוקר, הגיע כוח משטרתי למשרדי מק"י בנצרת עם צו חיפוש "אחרי אמצעי תעמולה לקראת אסיפה בלתי–חוקית". במקום נעצרו ח"כ אמיל חביבי וסליבה חמיס, עורך "אל אתיחאד", ביטאון מק"י בערבית. ח"כ חביבי שוחרר כעבור שעה.

המידע בדבר המעצר נפוץ במהירות, וליד תחנת המשטרה התארגנה הפגנה בדרישה לשחרר את העצורים. שוטרים שיצאו מהתחנה תקפו את המפגינים באלות, ובמהלכה עצרו את תופיק זיאד, חבר מועצת העירייה.

למחרת (30.4) פעלה המשטרה לחבל בהכנות להפגנה באמצעות מעצר 60 פעילים במק"י והחרמת מערכת הקול. היה ברור שבכוונת הממשלה למנוע בכוח את עריכת ההפגנה של הקומוניסטים ב-1 במאי בנצרת, אך רק בדיעבד נודעו פרטי ההיערכות.

היומון "מעריב" (2.5) תיאר אותה כך: "חרש הוזעקו כל שוטרי התחנות ויחידות משמר הגבול שבמחוז הצפון; חרש נעו בחשכת הליל עשרות המכוניות עמוסות מאות השוטרים חמושי האלות והמגינים וחובשי הקסדות מכל צדי נצרת; חרש התארגנו והתמקמו בחצר ה'מוסקוביה' המוקפת חומה; חרש הוצבו המחסומים מסביב לעיר וחרש עובדו התכניות המדוקדקות לדיכוי כל 'מלחמת בריקדות' קומוניסטית מיד עם מתן האות הראשון. אתמול עם שחר [כלומר, בבוקר ה-1 במאי] הושלמו כל ההכנות, ונצרת הייתה לעיר נצורה".

לצורך ניהול מבצע הדיכוי, המשיך ותיאר "מעריב", הקימה המשטרה בנצרת "מטה קרבי", שקיבל את הוראותיו ממטה פוליטי, שמוקם בבניין "הקישלה" במעלה העיר, שם היו משרדיו של המושל הצבאי בצפון. "מעריב" לא פירט, אך את תפקיד המטה הפוליטי מילאה "ועדה מרכזית לביטחון", שכללה את האחראים למיעוט הערבי: מפקד הממשל הצבאי, מפקד היחידה הערבית בשב"כ, מפקד היחידה לתפקידים מיוחדים במשטרה ויועץ ראש הממשלה לענייני ערבים.

למרות שלמק"י לא היו ידועים כל פרטי ההיערכות למניעת ההפגנה בנצרת, היא התכוננה. הוחלט, כי נוסף לח"כ חביבי, תושב נצרת, ישתתפו בה ח"כ שמואל מיקוניס, מזכ"ל מק"י, וח"כ תופיק טובי, וכי במקום הפגנה אחת שתצעד במרכז העיר, יתארגנו במהלך הבוקר הפגנות בשכונותיה.

פועלי נצרת בראשות הקומוניסטים התכנסו לאירוע הראשון בבוקר ה-1 במאי באזור המוסכים, הניפו דגלים אדומים וקראו סיסמאות. במקום נשא דברים ח"כ טובי, שקרא לסולידריות של פועלים יהודים וערבים ולביטול הממשל הצבאי. כוחות משטרה תקפו את המפגינים בכוח רב, גררו את טובי לניידת, ובהמשך העבירו אותו לחיפה למרות שהיה מצויד ברישיון כניסה.

משתתפי ההפגנה שפוזרו חזרו והתארגנו במקום סמוך. אחד מהם הרים אל כתפיו את המזכ"ל מיקוניס, והצעדה החלה. שוטרים התנפלו על הצועדים, גררו את מיקוניס לניידת וערכו חיפוש בבגדיו בתואנה של "חיפוש נשק".

במשך כמה שעות רדפו השוטרים את משתתפי ההפגנות השכונתיות, שבהן נישאו נאומים קצרים והושמעו סיסמאות, אך בכל פעם שדיכאו אחת מהן, צצה אחרת. במקביל, התארגנו מחאות סמוך לכניסות החסומות לנצרת, שם מנעו שוטרים ממאות פועלים ופלאחים מהאזור להיכנס לעיר.

מתקפת הדיכוי המשטרתי נמשכה בימים הבאים. ב-3 במאי תקפה המשטרה את אסיפת מק"י לכבוד ה-1 במאי שנערכה באום אל–פחם. בנצרת, באום אל–פחם, בכפר יאסיף, בבענה, בדיר אל–אסד, בסחנין ובעראבה נעצרו מאות קומוניסטים. במשפטים שנערכו לעצורים, לרבות בבתי דין צבאיים, נידונו רבים למאסר ואחרים הוגלו מבתיהם לחודשים. בסך הכל טיפלו עורכי הדין מטעם מק"י ב-400 עצורים.

אחד העצורים, תופיק כנאענה (עראבה), סיפר השבוע ל"זו הדרך", שהמשטרה עצרה אותו בכפר כנא, בדרכו להפגנה. בית דין צבאי הטיל עליו שלוש שנות מאסר וקנס של 400 לירות או שנת מאסר נוספת באשמת "יידוי אבנים" ו"הכאת שוטרים". כנאענה שוחרר מהכלא לאחר 20 חודשי מאסר.

בניסיון להצדיק את המתקפה, המשיך הממסד הישראלי בהסתה אנטי–קומוניסטית. אך היו גם מי שקראו תיגר עליו. המשורר נתן אלתרמן פרסם ביומון מפא"י "דבר" (9.5.1958) את שירו "מהומות נצרת", בו כתב, בין היתר:

"מה שיש לשנות הוא הקו (זהו מושג מעורפל

אך מאוד מוחשי) כל הקו ההופך זה שנים עשרת

את ציבור הערבים במדינה לציבור מנודה ומושפל

מנודה ונרדף! זה מריו וקולו שפרצו בנצרת"

למוד ניסיון ההתנגדות ההרואית של הקומוניסטים, לא העז הממסד לשכפל את הדיכוי המשטרתי שנה לאחר מכן, והפגנה המונית צעדה ברחובות נצרת ב-1 במאי 1959. בנאומו בהפגנה אמר ח"כ אמיל חביבי: "ההפגנה ההמונית הזאת אשר שיקפה שוב את אחדות המוני עמנו ובראשם הפועלים והפלאחים, היא ניצחון המשתווה בחשיבותו לעמידה האיתנה של המוני נצרת נגד התוקפנות המשטרתית ב-1 במאי בשנה שעברה".

תמר גוז'נסקי

עוד בנושא: http://maki.org.il/958

הרשימה תתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב