לפי תוכנית ליברמן – הערבים יתעוררו בבוקר כדי לגלות שהגבול זז

קם רספוטין שלנו, שבימיו באוניברסיטה ארגן עם חבריו בתא הסטודנטים של הליכוד פוגרומים בסטודנטים ערבים, ונותן ראיון ל'אלקודס'. ליברמן מציע שלילת אזרחות קולקטיבית של ערביי ישראל, גירושם ללא שאלות, ללא חקיקה ומשפט, מתחומי מדינתם ושלילת זכויותיהם: "העיקרון הנכון בעיני" הוא אומר, "הוא חילופי שטחים ואוכלוסיות, ולא שטחים תמורת שלום". ליברמן מציע שהמשולש על תושביו, פלסטינים אזרחי ישראל, יועבר למדינה הפלסטינית תמורת השארת גושי התנחלות בישראל.

2016-10-29_164626

שר הביטחון אביגדור ליברמן (צילום: דו"צ)

הרעיון אינו חדש ואינו רק של ליברמן. לפניו ביטא אותו אפרים סנה, מי שהיה סגן שר הביטחון ממפלגת העבודה. מה שאומר שההיקסמות וההימשכות אל הפתרון של טיהוראתני, קיים גם שם, במחנה "השמאל", עקב החשש מ"האיום הדמוגרפי". המתנחלים המתנגדים לשתי מדינות, מציעים, על פניו, את סיפוח הגדה על תושביה לישראל. הם מבטלים חששות מהרכב האוכלוסייה (ראו למשל קרוליין גליק). בפועל הם חושבים על מדינה שבה אין לכל תושבי הקבע שלה אזרחות וזכויות שוות – אפרטהייד. לכן, "חילופי שטחים ואוכלוסיות" היא פורמולה אופטימלית שאיתה יכול ליברמן לפנות אל המפה הפוליטית הציונית כולה. נשאר רק למצוא את התמהיל הנכון של התנחלויות שתשארנה.

מלבד נתניהו, ליברמן הוא הפוליטיקאי הישראלי הוותיק ובעל הכי הרבה נסיון ממשלתי. הוא כיהן כסגן ראש הממשלה, כשר החוץ, כשר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, כשר התחבורה, כיו"ר ועדת חוץ ובטחון, כמנכ"ל תנועת הליכוד וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה. אין ספק שהוא נושא עיניו למשרה הבכירה ביותר. 'ישראל ביתנו' שלו סיימה את תפקידה ההיסטורי כמפלגת מעבר לעליה הרוסית. סביר לצפות שליברמן יחפש לו בית חדש או יחזור לליכוד מכורתו. רעיון חילופי השטחים והאוכלוסיות שם אותו במקום מצוין להקמת ממשלת אחדות לאומית יהודית ציונית בעתיד. טעות היא לראות בו פוליטקאי קיצוני מן השוליים, היום הוא 'מרכז'.

בסוף הספר השני של סייד קשוע, "ויהי בוקר" מתואר 'שלום' כזה של חילופי שטחים ואוכלוסיות: "ירושלים תחולק, העיר העתיקה תהיה בפקוח האו"ם, ליהודים תהיה גישה לכותל המערבי. מרבית ההתנחלויות יפורקו ובמקום מתנחלים יאוכלסו בפליטים פלסטינים שיחזרו רובם מהמחנות בלבנון ובסוריה. גושי התנחלויות גדולים יהיו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בתמורה נמסרו לרשות הפלסטינים שטחים ישראליים זהים בגדלם לשטחי ההתנחלויות". כשגיבור הסיפור קם בבוקר ומביט במפה שמופיעה בטלוויזיה הוא רואה, נדהם, שוואדי עארה, המשולש, היכן שהוא נמצא, עכשיו נמצא ב'גדה המערבית'. הרדיו מודיע ש…"העברת הסמכויות לרשות הפלסטינית התבצעה בשקט יחסי". ח"כ, נציג השמאל הישראלי, מרואיין והוא אומר: "זהו ללא ספק צעד היסטורישבו הפסקנו לשלוט, לכבוש ולדכא עם שלם. צעד חשוב ומכריע עבור הדמוקרטיה במדינת ישראל. השתחררנו מעול הכיבוש וציירנו גבולות קבע למדינתנו הקטנטונת. אני מברך את ראש הממשלה על צעדיו הנועזים. מפלגתנו תעשה הכל על מנת שהסכם שלום זה יזכה לתמיכה ארוכת טווח גם מאיתנו, חברי האופוזיציה בכנסת".

בסיפור של קשוע מישהו גם אומר בטלוויזיה: "הם צריכים להיות שמחים שאנחנו עושים להם איחוד שלטונות, הרי תמיד התלוננו על אפליה ועל שהם מיעוט ואנחנו צריכים לשמוח על שסוף סוף הדמוקרטיה שלנו תהיה אמיתית. אני מקווה שהאוכלוסיה הפלסטינית שקראו לה פעם הערבים הישראלים תהווה גשר בין העולם הערבי ומדינת ישראל. הרי הם מכירים אותנו היטב, מכירים את החברה הישראלית את השפה ואת הדמוקרטיה. להם יהיה תפקיד חשוב בשנויים הדמוקרטיים שיתרחשו, אם בכלל במדינה הפלסטינית".

הספר מסתיים בכך שעורך "הארץ" מציע לגיבור (קשוע) משרת כתב, נציג 'הארץ' בשטחים, אבל לא במשכורת שהייתה לו: "אז זה לא יהיה כמו פעם, אבל עכשיו גם אצלכם מחירי המחיה הרבה יותר נמוכים מאשר פה, לא?" קשוע כותב אמנם באירוניה אבל מכיר היטב את המציאות.

אפרטהייד או טרנספר, נבילה או טריפה, זה מה שמציעים לנו, אנחנו נלחם בשתי הרעות עד חורמה. רק פתרון שבו יוכרו כשווים כל החיים בישראל ותוכר זכות השיבה למגורשים, הוא בסיס לשלום בר קיימא.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרב