למען הצלת ההון – נוטשים את העובדים

מספרים רבים הופרחו לחלל האוויר במסיבת העיתונאים (19.11), שבה הציגו שר האוצר, רוני בר-און, וצמרת משרדו תוכנית "להאצת הפעילות במשק": תקצוב מיידי של 10 מיליארד שקל להשקעות בתשתיות, הגדלת היקף האשראי במשק ב-3.3 מיליארד שקל, תוספת של 250 מיליון שקל למחקר ופיתוח ועוד. מאיפוא יבוא הכסף? שאלו רבים. האם מהרזרבה העלומה, שבה רבבות מיליארדי שקלים? לא ולא. במסיבת העיתונאים עצמה אמר בר-און: "לא נפרוץ את מסגרת התקציב", ורמז שייתכנו קיצוצים בסעיפים מסוימים, כדי לממן את תוכניתו. סביר להניח, שהוא לא התכוון לקיצוץ תקציב הביטחון המנופח. בר-און גם הסביר, כי "הרפורמה במס", קרי: ההטבות במס לבעלי ההון ולבעלי השכר הגבוה, תימשך כמתוכנן. הפחתת מס ההכנסה במסגרת רפורמה זו (שהחלה בימיו של נתניהו כשר האוצר) תגזול מהכנסות המדינה סכום של כ-3 מיליארד שקל בשנה. אוצר המדינה גם יאבד 600 מיליון שקל הכנסות בגין הפחתת מס החברות ל-26% ב-2009 ול-25% ב-2010.

מהיכן יבוא, אם כן, המימון לתוכנית? בדיקה מדוקדקת של הצעת התקציב לשנה הקרובה מעלה, כי הסכום האמיתי, שתשקיע הממשלה בשנת 2009 בצעדם הכלכליים, מעבר לסכום שאושר לפני שלושה חודשים בממשלה, מסתכם ב-1.5 מיליארד שקל בלבד. ייתר הסכומים, בהם נוקבת התוכנית, יגיעו מהתוספת שאישרה הממשלה לתקציב 2009 ומהשקעות חוץ-תקציביות שונות.
הממונה על התקציבים באוצר, רם בלינקוב, אמר לאחרונה, כי הסטייה מיעד הגרעון תנוע בשנה הבאה בין 10 ל-20 מיליארד שקל. אבל סכום זה כבר נכלל בהערכות האוצר בדבר הירידה הצפויה בהכנסות ממסים. משמעות הערכה זו היא, שצד ההוצאות בתקציב, שהן כלל ההוצאות של משרדי הממשלה, כמעט שלא יגדל ב-2009 מעבר למה שכבר נקבע בהצעת התקציב המקורית.
אך למרות הסכום הנמוך, לתוכנית נודעת חשיבות רבה: היא מהווה בפועל "מסלול עוקף תקציב". תקציב 2009 טרם אושר, ובשל הבחירות – הוא גם לא יאושר לפני אפריל 2009. בהיעדר אישור, לא תוכל הממשלה לנצל את הסכום של 4.1 מיליארד שקל, שבו הוגדל תקציב 2009. כתוצאה מכך, גם גופים ממשלתיים, למשל החברה הלאומית לדרכים (מע"צ לשעבר) אינם יכולים לסלול כבישים שכבר תוקצבו.
תוכנית ההאצה, הסביר האוצר, נועדה בעיקר לשחרר סכומים במסלול המכונה "הרשאה להתחייב" – סכום שמותר לממשלה להתחייב עליו בשנת תקציב מסוימת כחלק מפרויקט הנמשך כמה שנים. בדרך זו יכולה הממשלה לפעול במסגרת תוכניות רב-שנתיות, האופייניות לפרויקטים גדולים, כמו סלילת כבישים.
מה יש בתוכנית?
כרגיל בתוכניות כלכליות של משרד האוצר הניאו-ליברלי, התוכנית שפורסמה בשבוע שעבר נועדה לחיזוקם של בעלי ההון. כמה מהאוליגרכים הקשורים בענף הבנייה, כגון לב לבייב ויצחק תשובה, ימצאו בתוכנית מענה למצוקת מזומנים ולהיעדר הזמנות. לפי התוכנית, הממשלה אמורה להוציא כ-22 מיליארד שקל לתשתיות (תקציב המדינה כולו הוא 300 מיליארד שקל). במילים אחרות: זהו סכום נכבד, שכולו מיועד להצלת בעלי ההון הקשורים בענף הבניה. הכספים המיועדים למחקר ולפיתוח (מו"פ) צנועים ביותר: 250 מיליון שקל מעבר למה שתוכנן בתקציב המדינה. עוד יוזרמו סכומים משמעותיים, יותר מ-3 מיליארד שקל, כדי "לפתור את מחנק האשראי" במשק, כדברי פקידי האוצר, סכומים שקרוב לוודאי יועברו לידי הבנקים. ניתן היה לפתור את מחנק האשראי, אילו הממשלה הייתה מקימה גוף שיתמוך בעסקים הקטנים והבינוניים ישירות, ולאו דווקא דרך המערכת הבנקאית. אבל הצעה נועזת כזאת, העוקפת את הבנקים המופרטים, אינה עולה בדעתם של ראשי האוצר.
ומה אין בתוכנית?
תוכנית האוצר עוסקת אך ורק בשיקומו של ההון הקפיטליסטי. לעומת זאת, העובדים, המובטלים והגימלאים – רוב-רובה של האוכלוסייה – נשכחו בעת הכנתה. אין בתוכנית סכומים משמעותיים למאבק באבטלה. ועוד: לאחר קיצוצים מתמידים בסעיף של הכשרה מקצועית, ייתכן שהאוצר יקצה סכומים גדולים יותר השנה לקראת… הפרטת השירות. כך נאמר מפורשות בחוק ההסדרים, שנלווה להצעת התקציב לשנת 2009, שאושרה בידי הממשלה. התוכנית אינה מתמודדת גם עם שערוריית דמי האבטלה הזעומים, שמקבלים המובטלים, לאחר שעברו את המכשולים שערמו בדרכם הממשלות בשנים האחרונות, בדרכם לקבל את המגיע להם בזכות ולא בחסד.
וחשוב מכל: אין בתוכנית כל מענה לדרישה ההולכת וגוברת להענקת רשת ביטחון לעמיתי קרנות הפנסיה. ניתן היה לכלול בתוכנית פיצוי לחוסכים לפנסיה ולמתפרנסים כיום מפנסיה על הפסדים שנגרמו להם בגין החלטתה של הממשלה בשנת 2003, להפנות רק 30% מכספי החסכונות לאג"ח ממשלתיות, במקום השיעור של 70% שנהוג היה עד אז. פתרון אפשרי הוא – להעלות את שיעור ההשקעה של כספי החסכונות הפנסיוניים באג"ח ממשלתיות מ-30% ל-70%. צעד אחר שניתן לנקוט מייד – העלאה של שיעור קצבת הזקנה מ-15% ל-25% מהשכר הממוצע במשק.
אפשר אחרת?
המפלגה הקומוניסטית הישראלית פרסמה תוכנית מפורטת, המציעה לציבור העובדים, לצעירים, לנשים ולגמלאים לקדם שבעה צעדים מיידיים לחילוץ החברה הישראלית מהמשבר הכלכלי המעמיק.
    הסעיפים העיקריים בתוכנית הם:  
1.      הבטחת עבודה למובטלים והעלאת דמי האבטלה לרמתם לפני 2001;
2.      שינוי יסודי בדרך הפעולה של קרנות הפנסיה החדשות וביסוסן על העיקרון של פנסיה מובטחת בשיעור מסוים מהשכר ועל אגרות חוב ממשלתיות ייעודיות;
3.      בניית דירות למכירה ולהשכרה בידי חברות ממשלתיות ועל קרקעות ממשלתיות במחירים נמוכים, במטרה להוזיל את מחירי הדיור;  
4.      העלאת מס החברות ל-40% והעלאת ההשתתפות של המעבידים במימון הביטוח הלאומי ל-10% משכר עובדיהם.
5.      צמצום התקציב הצבאי למחציתו בדרך של ביטול כל התוכניות למלחמות נוספות ובדרך של פינוי השטחים הכבושים במסגרת הסכם שלום צודק ויציב;
6.      פיתוח מואץ של מקורות אנרגיה מתחדשים והתפלת מי ים;
7.      החזרת כל התקציבים שנגזלו ממערכת החינוך ומההשכלה הגבוהה וביצוע דו"ח ועדת וינוגרד לגבי הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות.
 
האם יש סיכוי לתוכנית? מימוש התוכנית הזאת, המנוגדת בצורה יסודית לתוכנית האוצר, תלוי באפשרות שההסתדרות הכללית, האיגודים המקצועיים, הארגונים החברתיים, תנועות הנוער, ארגוני הסטודנטים והנשים יתאחדו במערכה ציבורית להצלת החברה הישראלית.