מאז בחירת טראמפ, העלו ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ את מינון הלחץ שהן מפעילות על מנת לגרום לפתיחה מחדש של הסכם הגרעין עם איראן שחתם הנשיא אובאמה. כעת, הן דורשות להגביל בהסכם גם את היכולת הטילית של איראן ולהפסיק לחלוטין את פעולותיה מחוץ לגבולותיה. אין שום סיכוי שאיראן תסכים לדרישות אלה. תכליתן האמתית – גיוס קונצנזוס בינלאומי שלילי נגד איראן, הטלת סנקציות כלכליות ופגיעה ביכולתה לגייס השקעות בינ"ל.

למסע נגד איראן קשר הדוק לשנויים המתרחשים בחזית הסורית. בסוריה קיוותה ישראל  ששלטון בשאר אל-אסד ימשיך לדמם ושסוריה תתפרק לכמה מדינות-חסות. ישראל הופתעה מההתערבות הרוסית ומהמיליציות השיעיות שהביאו משמרות המהפכה האיראניות מפקיסטאן ומאפגניסטאן. אלה הכריעו את דאעש בסוריה (ובעיראק)  וייצבו את משטר אסד. איראן תמכה באסד לאורך כל תקופת מלחמת האזרחים והשקיעה בתמיכה זו עשרות מיליארדי דולרים. עתה מקווה איראן לקצור פירות כלכליים וצבאיים מהברית עם אסד. לאיראן זיכיונות על מאגרי נפט, מרבצי פוספטים וחוות חקלאיות בסוריה. איראן, נוסף לכך, מתכננת גם להקים בסיסים צבאיים בסוריה.

לפתע מוצאת ישראל את איראן במרחק חמישה קילומטרים, ולא 2,000, מרמת הגולן. ישראל נלחצת גם משום שהיא מגלה שחיל האוויר שלה מוגבל ביכולותיו נוכח חידוש אספקת אמל"ח אנטי-אווירי רוסי יעיל לסוריה (למשל הפלת מטוס 16F בתחילת החודש), ונוכח המגבלות שמטילים הרוסים על טיסות ישראליות במרחב האווירי של סוריה.

בשבוע שעבר התבטא נתניהו לראשונה בעניין האפשרות של עימות ישראלי-איראני ישיר בסוריה, בצד אפשרות מלחמה נגד החיזבאללה בלבנון ("הארץ", 19.2); צה"ל מאיץ אימוני גיוס פתע חטיבתיים ואוגדתיים; ונערכים אימונים אוויריים רחבי היקף בשיתוף חילות אוויר זרים. שוב מנשבות רוחות מלחמת הברירה. במקרה או שלא במקרה, מופיעות ידיעות בדבר הנזק העצום ואלפי הקורבנות שייגרמו מהפצצות טילים מסיביות על ערי ישראל; וכמובן, בלא שום קשר, נערכים במשרד הביטחון לקראת "רעידת אדמה" מסיבית שתדרוש פינוי מיליון איש מהערים ("הארץ", 5.2).

העיתונאי הוותיק עקיבא אלדר פרסם באחרונה מאמר בשם "הצעד האיראני הדרמטי שהישראלים לא שמעו עליו" ("אל-מוניטור", 2.1). אלדר מצטט ממסמך שנחתם במושב של ארגון מדינות האסלאם באיסטנבול (13.12.17). על המסמך חתמו מנהיגים ערבים ומוסלמים רבים, וביניהם גם נשיא איראן חסן רוחאני: "אנו תומכים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות 4 ביוני 1967 שבירתה אל-קודס; אנו תומכים בשלום המבוסס על פתרון שתי מדינות ומזרח ירושלים בירתה של פלסטין. גבולותיה של העיר יקבעו במו"מ […] אנו תומכים, כבחירה אסטרטגית, ביוזמת השלום הערבית מ-2002 שאימצה ב-2005 הפסגה האסלאמית".

כשנתקבלה יוזמת השלום הערבית, נמנע  נשיא  איראן  דאז, מחמוד אחמדיניג'אד, מחתימה עליה. העמדה של הנשיא העכשווי רוחאני, שחתם גם על הסכם הגרעין, מייצגת קו מתון יותר; קו שגם מסתייג מתקציבי העתק שמזרימה איראן לסוריה, לחיזבאללה ולחמאס ולמדיניות של המשמרות המהפכניים. אך ממשלת ישראל משוכנעת שטראמפ ניצב לצדה, ולפיכך מקצינה את עמדותיה נגד כל פתרון מדיני.

המידע החשוב הזה שהביא אלדר לא זכה בפרסום נרחב בתקשורת הישראלית, בטח שלא בזו המצויה תחת פיקוחו הצמוד של ביבי. אך הוא נקלט אצל אורי בר-יוסף, פרופסור ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה ומומחה לסכסוך הישראלי-ערבי. הוא כתב מאמר בשם "מעולם לא היה מצבנו הביטחוני רע כל כך" שראה אור ב"הארץ" בשבוע שעבר (22.2). בר-יוסף מצטט את החלטת הפסגה הערבית, ומציין כי רוחאני חתם עליה. הוא מזהיר מהיהירות הישראלית ומהחורבן ומהקורבנות הצפויים במלחמה הבאה. המצב הזה, הוא כותב, "אינו גזירה משמים […] הבעיה היא שישראל של היום מתמקדת רק במתן תשובות ביטחוניות לאתגר שאין לו מענה צבאי. המשך ההתעלמות מיוזמת השלום הערבית הוא מעשה חסר אחריות. אנחנו יודעים איך הסתיימה מלחמת יום הכיפורים. הפעם זה עלול להסתיים רע עוד יותר".

למחרת כתב פרופ' משה מעוז, מבכירי חוקרי האסלאם בישראל ומי שעמד בראש מכון טרומן באוניברסיטה העברית ("הארץ", 23.2): "אני מבקש לשבח את המאמר החשוב והאמיץ של פרופ' אורי בר-יוסף. גם להערכתי, המבוססת על שנים של מחקר, פתרון מוסכם של בעיות מזרח ירושלים והר הבית עלול להפיג או לנטרל את האיומים החמורים של איראן, חיזבאללה וחמאס על ביטחון ישראל […] חיוני למדינה למנוע תהליך מסוכן שעלול להוליך למלחמת גוג ומגוג מוסלמית-יהודית בתסריט הגרוע ביותר, תוך נטרול הקנאים המשיחיים היהודים הזוכים בתמיכה של נוצרים אוונגליסטים מבית מדרשו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס".

    בעקבות הפלת המל"ט האיראני, הפצצת בסיסים איראניים בסוריה והפלת המטוס הישראלי, כתב בר-יוסף מאמר נוסף, ובו העלה חמש שאלות: על מה היריבות בין ישראל לבין איראן? על מה אנחנו הולכים להילחם? האם יש חלופה למלחמה? האם אפשר יהיה למנוע את המלחמה כאשר זו תתקרב? ומה יהיה אחרי המלחמה הבאה? מסקנתו: "איראן תמשיך להיות שכנתנו, וכנראה שגם ארגון חיזבאללה לא ייעלם […] נעמוד שוב בתחילת המסלול שיוביל ל'מלחמת הצפון' השנייה אם לא ייפתח תהליך השלמה בין הצדדים".

אבישי ארליך