למנוע את שפיכות הדמים: מול הסיפוח שמכינים נתניהו וטראמפ לצהלות הימין

רבות כבר נכתב נגד הסיפוח; כל הנימוקים נימנו וניתנו. ובכל זאת גובר החשש שממשלת האחדות של נתניהו וגנץ תספח באופן חדצדדי, בחדשים הקרובים, חלק ניכר מהשטחים הכבושים לאורך בקעת הירדן בגדה.

משמרת מחאה מול הקונסוליה של ארה"ב במערב ירושלים, 16 במאי 2020 (צילום: אקטיבסטילס)

לא תצמח ממהלך פרובוקטיבי זה שום תועלת לישראל. הישראלים ברובם שקועים כעת בצרות אחרות. חלקם עדיין בבידוד, מובטלים או רק מתחילים לשוב לעבודה, ואילו אחרים שנשבר מטה לחמם, נאלצים לבנות עצמם מחדש. למה להכניס אותם עכשיו לצרה החולה של אפשרות קריסת הרשות הפלסטינית, חידוש האלימות בגדה ובעזה, חידוש התרעות "צבע אדום", ועוד מבצע צבאי עקר ויקר? למה נחוצות שבירת הסכם השלום עם ירדן, ההסתכנות בקריסת הממלכה ההאשמית, והתוהו שישתרר בעקבותיה; משבר עם מצרים ועם "הידידות החדשות" של נתניהו בראשות מוחמד בןסלמאן בליגה הערבית? לשם מה לספק עוד חומרי בעירה לתעמולה הח'מנאית והארדואנית? למה ללבות משבר פנימי נוסף עם האזרחים הפלסטינים בישראל? חבל, חבל על כל טיפת דם שתישפך לשווא.

החוק הבינלאומי ברור ונחרץ בהתנגדות לסיפוח: בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג יוסיפו גנרלים ישראלים לרשימת פושעי המלחמה. האו"ם נגד, רוסיה נגד, סין נגד, אירופה נגד ומזהירה מפני הסיפוח בקול חד, ברור ומאיים בסנקציות. מחמוד עבאס ביטל את המחויבות הפלסטינית להסכמים שהושגו עם ישראל ומזהיר מפני אינתיפאדה נוספת בעקבות הסיפוח. עבדאללה, מלך ירדן, מתריע מפני השפעת הסיפוח על יציבות שלטונו. בארצות הברית השסועה אין יותר קונצנזוס ביןמפלגתי בנושא ישראל: המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן יצא באזהרה נגד הסיפוח ורשימת הנבחרים הדמוקרטיים המתנגדים לסיפוח מתארכת מדי יום. יהדות ארה"ב מפולגת – בחלקה הגדול היא מתנגדת לנתניהו.

אפילו בישראל מראים סקרי דעת קהל כי קיים עדיין רוב המתנגד לסיפוח אוכלוסייה פלסטינית שלא תינתן לה אפשרות להתאזרח. ידוע שאפילו בפיקוד הצבא מתנגד הרוב לסיפוח ורואה בסטטוסקוו ("הסיפוח הזוחל") מצב אופטימלי. ביטאו זאת מומחים צבאיים כאלופים עמוס ידלין ועמוס גלעד. ארגונים כמו "מפקדים למען ביטחון ישראל" מזהירים מפני הדינמיקה של הסיפוח ומפני השלכותיה על הדמוקרטיה בישראל, העלולה לגלוש למדינת אפרטהייד.

החשש מפני סיפוח קרב נובע עקב הערכות שנפער "חלון הזדמנויות" קצר, עד לבחירות בארצות הברית בראשית נובמבר, בו השפעת האוונגליסטים והאלטרייט (הימין הקיצוני הגזעני בארצות הברית) על טראמפ היא קריטית. כישלונותיו של טראמפ – מחדליו הנוראיים והאווילות שהפגין בניהול המערכה במגפת הקורונה; הטיפול הכושל במשבר הכלכלי, הפוגע במיוחד בשכבות העובדים המוחלשים שאינם עובדים מהבית; מלחמת המכסים עם סין המדרדרת מיום ליום למלחמה קרה מיותרת; יחסיו המתוחים עם מדינות אירופה; ובעיות הסביבה – כל אלה מחזקים את התלות הנואשת של טראמפ בקבוצות התומכות בבדלנות לאומנית וביד חזקה. במערכת הבחירות הקרובה יוכל המנגנון של טראמפ להציג סיפוח קטן ורחוק כהישג גדול.

מבחינת נתניהו, תהא זו כנראה הזדמנות אחרונה להשאיר חותם משלו בתולדות ישראל. בחוק הלאום (שנחקק ב-2018) ניסה נתניהו לקבע את ציוניותה של המדינה היהודית באמצעות הגדרה מדירה של לאומיות המדינה (ליהודים זכויות לאומיות קולקטיביות, וללאיהודים רק זכויות אזרח אישיות). אפשרות הרוטציה עם גנץ, אם תתממש, ובעיקר התפתחות משפטו, מקרבים את קץ עידן נתניהו. הסיפוח הנרקם יבטל כל אפשרות לצירוף המובלעות שכבר יצר "הסיפוח הזוחל" למדינה פלסטינית עצמאית.

ישנן בימין הישראלי גם תוכניות נועזות יותר. אביגדור ליברמן, למשל, הציע להעביר את תושבי המשולש, שהם פלסטינים אזרחי ישראל, לרשות הפלסטינית ולשלול את אזרחותם. בצלאל סמוטריץ' מציע את "תוכנית ההכרעה", לפיה אין מקום לשני לאומים ממערב לירדן – ולכן תוצע לפלסטינים הבחירה אם לחיות בישראל כתושבים ללא זכויות אזרח או להיכלל בטרנספר, בעזרה ממשלתית, למדינות ערביות. בין הצללים רוחשים גם הקולות "ירדן היא פלסטין", המציעים לפלסטינים לממש את זכותם הלאומית בגדה המזרחית של הירדן (שתקרא פלסטין), או להתגורר כנתינים בישראל הגדולה. כוחות אלה מחכים ל"שעת הכושר", כשתשומת לב העולם תוסט למקום אחר, כדי לגרש "במכה אחת גדולה" את הפלסטינים אל מעבר לירדן.

הביקור שערך שר החוץ האמריקאי פומפאו בישראל לפני כשבועיים נועד לדווח לנתניהו, לגנץ ולאשכנזי על המינון והתזמון של הקנוניה הנוחים לטראמפ. אפשר גם שהביקור נועד לתאם את המהלך עם בעלות ברית (או מדינות חסות) אחרות של ארה"ב באזור. המהלך נועד גם להפעיל לחץ על הפלסטינים להיענות לתוכנית טראמפ בעזרת האיום שתצא לפועל ללא שיתופם. אך ההצעה של טראמפ אינה יכולה להיות בסיס למשא ומתן. מחמוד עבאס הגיב לדברי נתניהו בהצעה חלופית לכינוס ועידה בינלאומית ולפתיחת משא ומתן לשלום, שיתבססו לא על תוכנית טראמפ אלא על החוק הבינלאומי, בתיווך הקוורטט ומדינות ערביות.

מה תפקידנו שלנו במצב עניינים מסוכן זה? להיאבק בתוך ישראל נגד הסיפוח, כדי למנוע אסון מדיני שיוביל לשפיכות דמים. במוצאי שבת, 6 ביוני, נקיים בתל אביב הפגנה יהודיתערבית גדולה – למען זכותו של העם הפלסטיני לממש את זכותו הלאומית למדינה עצמאית בגבולות ה-4 ביוני 1967.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב