ב-31 באוגוסט נפטר הסוציולוג וההיסטוריון הכלכלי האמריקאי הנודע עמנואל וולרשטיין. בן 88 היה במותו. וולרשטיין כתב יותר מתריסר ספרים. הנחו אותו תמיד מאבק לצדק ושאיפה לשינוי חברתי. הוא היה אבי גישת ניתוח המערכות העולמיות, שהשפיעה על מדעי החברה ועל האופן שבו מבינים כיום תהליכים היסטוריים ארוכי טווח – כמו התפתחות הקפיטליזם והקולוניאליזם.
עמנואל וולרשטיין (צילום: מורנינג סטאר)
וולרשטיין נמנה, כמו נועם חומסקי ופייר בורדייה, עם ראשי האינטלקטואלים המערביים המובילים את ביקורת הקפיטליזם הניאו–ליברלי. נוסף לעבודתו המדעית, מילא תפקיד של אינטלקטואל ציבורי שהנהיג, הפגין והתווכח מעל במות רבות ובפורומים שונים.
לפי גישת וולרשטיין, הקפיטליזם הוא מערכת גלובלית אחת ועליה להיות יחידת הניתוח העיקרית במדעי החברה. כלומר, מדעני חברה חייבים לחשוב באופן היסטורי ומערכתי. וולרשטיין התנגד לדימויי "העולם ראשון", "העולם השני" ו"העולם השלישי".
הוא כתב: "אין ולא יכולים להיות קפיטליזמים מרובים. הקפיטליזם הוא מבנה יחידני גלובלי. זה המאפיין העקרי המגדיר את המערכת העולמית המודרנית". וולרשטיין ציין שהושפע ביותר ממרקס, מפנון, מברודל ומאיליה פריגוגין, כימאי פיזיקלי רוסי, חתן פרס נובל, שעסק במערכות מורכבות.
המושג "המערכת העולמית המודרנית" שטבע – מתייחס לחלוקת עבודה טרנס–לאומית המחלקת את העולם לשלושה אזורים: ארצות הליבה, ארצות הפריפריה–למחצה וארצות הפריפריה. ארצות הליבה מנצלות את שאר חלקי המערכת. ארצות הליבה ממוקמות בעיקר בחלק הצפוני של העולם ובאוסטרליה והן מתמחות בייצור עתיר–ידע והון. זאת, לעומת שאר העולם המתבסס על התמחות נמוכה ועתירת–עבודה.
מאז שנות ה-80 טען וולרשטיין שארה"ב היא הגמון בירידה וכי הקפיטליזם מזיק למרבית אוכלוסיית העולם. תמך והשתתף בתנועות "נגד השיטה" ו"האנטי–גלובליזציה" שנאבקו בניאו–ליברליזם מאז 1968. להערכתו הקפיטליזם יוחלף בשיטה כלכלית סוציאליסטית.
גישת האנליזה של המערכת העולמית, טען וולרשטין, איננה תאורטית בלבד אלא, בו–זמנית, גם פעולת מחאה נגד נושאים שהוזנחו ונגד תפישות מציאות שקריות. תפקיד האינטלקטואלים צריך להיות גם פוליטי, כיוון שחיפוש האמת וחיפוש של הטוב – חד הם.
לפי וולרשטיין, אם ברצוננו לנוע לקראת עולם רציונלי במהותו, במשמעות הוובריאנית של המילה, איננו יכולים להזניח את האתגרים האינטלקטואליים והפוליטיים או להפרידם זה מזה. עלינו להתמודד עם שני האתגרים במקביל ולהיאבק לדחפם קדימה ככל שנוכל.
וולרשטיין נולד ב-1930 בניו יורק למשפחה יהודית שהיגרה מגליציה לברלין, ומשם לארה"ב. הוא גדל באווירה פוליטית של המאבק נגד הפשיזם ושל מאבקים בין הסוציאל–דמוקרטים לקומוניסטים. באוניברסיטת קולומביה נחשף כסטודנט צעיר לוויכוחים הפוליטיים של אותה התקופה.
לאחר שירות בצבא האמריקאי חזר ללימודי מאסטר בקולומביה. שם, באווירת המלחמה הקרה, כתב את התזה שלו על המקרתיזם כחלק מהתרבות הפוליטית האמריקאית. מחקר זה מיצב אותו, בהשפעת הסוציולוג סי. רייט–מילס, בעמדה של סוציולוג פוליטי.
גם את הדוקטורט שלו כתב באוניברסיטת קולומביה. בשנותיו כאיש סגל בקולומביה התמחה בעיקר בלימודי אפריקה ובקולוניאליזם בהודו. בסוף שנות ה-60 היה פעיל בתנועות הסטודנטים נגד מלחמת ווייטנאם ועקב כך עבר ללמד באוניברסיטת מקגיל בקנדה, שם פרסם את הכרך הראשון, מתוך ארבעה, של ספרו "המערכת העולמית".
התפנית לעבר התמקדות בחקר המערכת העולמית נתאפשרה כאשר וולרשטיין מונה לעמוד בראש מכון חדש שנפתח באוניברסיטת בינגהמטון בניו יורק על שם פרננד ברודל ללימודי כלכלות, מערכות היסטוריות וציוויליזציות. ברודל (שמת ב-1985) היה אחד מגדולי ההיסטוריונים של אסכולת האנלס ((Annales הצרפתית, ובמחקריו הדגיש את חשיבותן של ההשפעות ארוכות הטווח של גורמי מקרו חברתיים–כלכליים.
וולרשטיין כיהן כפרופסור באוניברסיטת בינגהמטון עד לפרישתו. לאחר מכן, היה חוקר בכיר באוניברסיטת ייל. הוא לימד, בין היתר, גם בהונג–קונג, בקולומביה הבריטית, באמסטרדם ובפריס. הוא ערך כתבי עת חשובים, קיבל פרסים רבים ותארי כבוד מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקאית, קרן קונדרטייף לחקר הכלכלה ברוסיה ואות האקדמיה המדעית הרוסית. כן היה נשיא של האגודה הסוציולוגית הבינלאומית וחבר בוועדה שעיצבה את לימודי מדעי החברה בארצות הברית.
אבישי ארליך
