בשבוע שעבר הלך מאיתנו לאחר מחלה החבר הוותיק ניצן אביב, בן 82 במותו. הובא למנוחות למחרת בבית העלמין הירקון. את ניצן הכרתי כאשר הצטרף לחד"ש ולמק"י במערכת הבחירות של 2003. הוא תרם למפלגה ולחזית ניסיון עשיר כאחד מחלוצי המאבק לזכויות להט"ב עוד מאמצע שנות השבעים. היה בין ההוגים והיוזמים של מצעד הגאווה הראשון בישראל של 1979. כאחד מראשי המאבק נמנה עם הראשונים שחשפו את עצמם בטלוויזיה הישראלית והסתכן בתשלום מחיר אישי על "יציאתו מהארון", על אף זאת לא נרתע והמשיך לפעול. בשנים האחרונות הקדיש ניצן שעות רבות בתיעוד שיחות על מאבק קהילת הלהט"ב במטרה ברורה להעביר את הידע והמורשת לדורות הבאים של הקהילה.
ניצן אביב (ראשון משמאל) יחד עם ליאור קיי (יושב מאחורה) ביום הגאווה האחרון (צילום: ליאור קיי)
ניצן אביב החזיק בידיו שני דגלים – דגל צבעי הגאווה ודגל אדום עם פטיש ומגל. הוא הבין שרק במסגרת משותפת: מפלגה וחזית של ערבים ויהודים, ניתן לשלב בין המאבקים. כפעיל מסור אפשר היה לפגוש אותו כמעט בכל הפגנה נגד עוולות חברתיות, נגד הכיבוש ולמען שוויון. הוא היה מהפכן שתרם את כישוריו המקצועיים כמעצב שלטים, כפועל אשר כל שבוע הגיע למשרדי המפלגה כדי להשתתף בעבודה הסיזיפית של קיפול ושליחת עיתוני "זו הדרך", ונענה בשמחה לעשות כל מטלה אפורה אחרת. ניצן היה השמן והגריז של מכונת המהפכה בישראל – חומרים ששום מהפכה לא יכולה לפעול בלעדיהם.
ניצן היה חבר בקולקטיבים חברתיים ותרם להם רבות. חבר מפלגה, פעיל בחד"ש ובגדה השמאלית, חבר בקבוצת "קשת מזהב" – ותיקי קהילת הלהט"ב שבמרכז הגאה, נמנה עם מקימי ה"פורום ורוד–אדום" בחד"ש, היה מנוי קבוע בסינמטק ופעיל בעוד מסגרות מאבק בכיבוש ולמען צדק חברתי בישראל עד לאחרונה. הפעילות והפעילים בארגונים שהיה חבר בהם ליוו וטיפלו בו במסירות עד לשעותיו האחרונות. ניצן הקומוניסט היה אוהב אדם עד לרגעיו האחרונים, עם חיוך והכרת תודה לכל סועדיו. תודה לך חבר ניצן.
ליאור קיי
