ב-26 בנובמבר החילה ממשלת אוקראינה ממשל צבאי במדינה. הסיבה הרשמית שהציגה ממשלתו של פטרו פורושנקו היא תקרית שאירעה במצר קרץ', הנמצא תחת שליטה רוסית מאז סיפוח חצי האי קרים (2014). לפי טענות הממשלה האוקראינית, פגע צי רוסי בכלי שיט אוקראיניים ולכד שלוש ספינות ו-24 מלחים.
כזכור, בפברואר 2014 התרחשה הפיכה באוקראינה, ששורשיה – באירועי יברומאידאן. קבוצות ניאו–נאציות ופשיסטיות, בתמיכת ארה"ב והאיחוד האירופי, הפילו את הנשיא דאז ויקטור ינוקוביץ' שסרב לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. במקומו עלה לשלטון האוליגרך פטרו פורושנקו שהונו מוערך במיליארדים. באירועי יברומאידאן צידד פורושנקו בעמדת הימין הקיצוני וקרא להפלת הנשיא המכהן בכוח.
פורושנקו (משמאל) וטראמפ, אוקטובר 2017 (צילום: ויקימדיה)
מיד עם עלייתו לשלטון ביוני 2014, אסר פורושנקו על פעילותן של מפלגות השמאל במדינה. נוסף לכך, חוקק חוק הקובע כי אסור לאזרחים להביע או לצדד בעמדות קומוניסטיות. האכיפה, מעידים הקומוניסטים באוקראינה, מתבצעת באופן הדוק ברשתות החברתיות: הצגת סמלים קומוניסטיים עלולה לגרום לפיטורים ואף להליכים פליליים.
הדיכוי הפוליטי של האזרחים האוקראינים אינו מסתכם בכך. איגודים מקצועיים רבים הוצאו מחוץ לחוק, מפני ש"מדינה בשעת מלחמה אינה יכולה להרשות לעצמה להתעסק בזכויות עובדים"; בוטלו תשלומי הפנסיה במחוזות של לוגנסק ודונייצק, כי "תושביהם אינם נאמנים לממשל האוקראיני"; ונגזלו ההקלות והקצבאות של וטרנים של מלחמת העולם השנייה בטענה שהם "נלחמו בצד הלא–נכון".
כעת, כאשר קרבות בחירות באוקראינה, חוזים הסקרים כי סיכוייו של פורושנקו להיבחר שנית נמוכים למדי. זאת, עקב כך שהוא כנראה לא יקבל את קולות המיעוט הרוסי באוקראינה (כ-30% מכלל הבוחרים). הנשיא, מצדו, מחפש דרכים להגביל את זכות ההצבעה של המיעוט הרוסי שעוין אותו. המשטר הצבאי שהוכרז – הוא אחת מהן.
במקביל מתחזקות הטענות כי את התקרית בין מוסקבה לקייב במצר קרץ' ביימה ותכננה הממשלה האוקראינית. העיתונאי האוקראיני הגולה אנטולי שאריי הציג הקלטה המוכיחה כי מפקדי הספינה האוקראינית קיבלו הוראה להמשיך לשוט דרך מצר קרץ' ללא קבלת אישור מהפדרציה הרוסית.
אף שפרוצדורה זו סימבולית בלבד, ולמרות שמוסקבה התירה בעבר לספינות אוקראיניות לשוט במצר, השיט הבלתי–מאושר גרר השתלטות של כוחות רוסיים על הספינות האוקראיניות. התקרית סיפקה לנשיא אוקראינה את העילה להכריז על ממשל צבאי באזורים דוברי הרוסית. כך עלול פורושנקו למנוע ממתנגדיו להצביע בבחירות.
הממשל הצבאי כבר החל לתת את אותותיו: מאות עיתונאים ופעילים פוליטיים אופוזיציוניים נעצרו; חלקם במעצרים מנהליים. למעלה מ-300 עצורים מוחזקים מאז כינון המשטר הצבאי באשמת "פעילות אנטי–ממשלתית".
במקביל, מתעלמים גורמי אכיפת החוק כמעט לחלוטין מפשעי הארגונים הניאו–נאציים תומכי המשטר (דוגמת C-14) התוקפים את מתנגדי השלטון באלימות. כך למשל, החליט התובע הכללי באוקראינה בחודש שעבר שלא להעמיד לדין פעיל ניאו–נאצי שנחשד ברצח של פעיל אופוזיציה בעיר מריופול. לפי התובע, הניאו–נאצי סרגיי סטרננקו "עשה זאת ממניעים פטריוטיים ולא ממניעים פליליים". צעד זה מדגים באופן ברור למדי את הכיוון הפשיסטי בו צועד המשטר האוקראיני, שאנשיו כלל אינם מתביישים לזכות רוצחים ולסייע להם לחמוק מהדין.
חשוב לציין כי האירועים האחרונים באוקראינה התקיימו כולם בידיעתה ובתמיכתה המוחלטות של ארה"ב. הנשיא טראמפ הביע תמיכה בפורושנקו, ודרש באחרונה מרוסיה לשחרר את המלחים ששבתה בהשתלטותה על הספינות.
לפי מוסקבה, ארה"ב מעוניינת בהחרפת היחסים בין אוקראינה לרוסיה כדי שתוכל לחסום בזירה הבינלאומית את הקמת צינור הגז הרוסי הצפוני, ועל מנת להפוך את אוקראינה באופן סופי למדינת חסות של וושינגטון.
מצב העניינים הנוכחי באוקראינה הוא דוגמא נוספת להשלכות ההגמוניה של האימפריאליזם האמריקאי. ארה"ב, שתמכה ב-2014 בהפיכה בעלת הסממנים הניאו–נאציים (ואולי אף יזמה אותה), תרמה לאורך ארבע שנים לכינונו של משטר בעל אופי פשיסטי. משטרו של פורושנקו שואב את רעיונותיו מהאידאולוגיה של הלאומן האוקראיני סטפן בנדרה, ואילו התמיכה האמריקאית בו אפילו אינה מנסה להסתתר מאחורי סיסמאות של "חירות" או "דמוקרטיה".
עידן סלוצקר
